רק אומרת שאני כותבת מהמחשב ובמקום לרדת שורה זה יורד לי שתיים אז סליחה
"בוקר טוב לכל התלמידים בבקשה לשבת במקומות" המורה נכנס ובן עדיין בהה בי קצת המום.
"תפסיק לבהות בי " לחשתי אליו.
"למה נישקת אותי? זה אומר מבחינתך משהו?" הוא לחש בחזרה.
" אני סתם נישקתי אותך,לא כל נשיקה זה מאהבה" גילגלתי עיניי.
"בדרך כלל כן,שאוהבים מישהו מנשקים אותו" הוא אמר בכעס.
"אני מחבבת אותך,זה מספיק?" הנפתי ידיי והוא הביט בי בכעס.
"לא! את סתם הבאת לי עכשיו ציפייה שיהיה בנינו משהו!" הוא רטן.
"בקושי עבר פאקינג 5 שניות,לא היה לך זמן לפתח ציפיות." נאנחתי.
" את טיפשה" הוא שילב ידיו.
" תנוח" גילגלתי עיניי.
"בן קרסטין?" המורה הקריא מהדף נוכחות.
"נוכח" בן אמר,מסיט את מבטו ממני.
"מריאנלה אנדריאנו?" המורה הקריא את שמי.
"כאן" הנפתי ידיי באוויר והוא הנהן.
"לוקאס בראון?" המורה הביט לצדדים,מחפש אחר לוקאס.
איפה החמור הזה? הבטתי לצדדים,גם דילן לא פה.
לעזאזל!
אני חייבת להעיף את דילן מהם.
"מצטערים על האיחור" דילן נכנס באמצע השיעור ולוקאס ופדרו אחריו מחייכים.
המורה הינהן וגילגל עיניים והשלישיה התיישבו.
בן הביט בי,מחכה לתגובתי הכועסת, אבל פשוט חזרתי להביט על המורה.
אני לא מבינה מה דילן מרוויח בזה שהוא לוקח לי אותם, להתנקם בי זה הדבר הכי ילדותי שיש.
אני רוצה לרצוח את החמור העשיר הזה.
"איפה הייתם?" פניתי ללוקאס ופדרו בשנייה שנשמע הצלצול,לא מביאה לדילן הזדמנות להגיד משהו ולבן לבוא אחריי.
"סתם,הסתובבנו" פדרו אמר בחיוך,קורץ ללוקאס ולוקאס צחק.
"איפה הסתובבתם?" תהיתי.
" במגרש כדורגל." לוקאס אמר.
" מה עשיתם שמה?"
"אם אגיד לך את לא אומרת לאף אחד" הוא אמר בחיוך.
" נו?" התיישבתי לצידו. הם סוף סוף הולכים לשתף אותי בדברים?????????
"דילן מנסה לקדם אותי בכדורגל וכל זה, אז הלכנו לכמה אודישנים לקבוצות כדורגל" לוקאס אמר בחיוך.
"מה?" הייתי טיפה המומה. עכשיו לוקאס רוצה להיות מפורסם? דילן הופך אותו לכזה?
"את יודעת מה, חברה טובה הייתה שמחה בשימחתי" לוקאס אמר בכעס,בוחן את תגובתי.
"ומי אמר שאני לא שמחה?" גילגלתי עיניי.
"את לא" הוא נאנח.
"וואו ממש סליחה שאני לא מצליחה לשמוח כי דילן נושם את האוויר שאתם נושמים בערך 24 שעות ואין לי הזדמנות להיות איתכם?" גילגלתי עיניי.
" מה זה קשור בכלל?" פדרו אמר.
" את יכולה להיות איתנו גם שדילן נמצא. לדילן אין בעיה עם זה ונראה שאת הבעיה היחידה. וזה מטומטם עצם העובדה שאת נפרדת ממנו" לוקאס הגן על דילן.
" אתה זוכר למה נפרדתי ממנו,חמור?" אמרתי בכעס " בגלל שהוא רצה שאתפטר מהעבודה!"
" ועכשיו לא אכפת לו שתעבדי שמה,תתגברי על זה" הוא גילגל עיניו.
" לכו תזדיינו" לקחתי את תיקי. " אה,ועוד משהו קטן. שהוא ישבור לכם את הלב אל תבואו לבכות לי"
" אנחנו לא " לוקאס ופדרו צעקו ביחד ועשו לעברי אצבע שלישית.
הרגשתי כאילו הלב שלי נופל,והוא באמת נפל. החראות האלה נוטשים אותי. ובשביל מי? בשביל פאקינג מי? בשביל החלאה העשירה שהפרידה אותי מהם והם כל כך כעסו עליי שאני איתו אבל עכשיו שאני כועסת עליהם שזה איתו, זה פאקינג מזיז למישהו?????? לא.
לאחר שהסתיים הלימודים,הלכתי לעבודה המחורבנת, ועבדתי שמה עד הסגירה. הרווחתי משכורת די יפה מאחר שאני לא עושה את זה לרוב ואני מסיימת משמרת לפני הסגירה אבל ללכת למחסן המעופש בבית של בן נראה פחות "כיף".
בשעה7 בבוקר התעוררתי וחזרתי למחסן בבית של בן, לקחתי בגדים והלכתי.
אפילו לאמא שלי לא היה אכפת שלא הגעתי לבית.
החיים שלי עד כדי כך מחורבנים?
דאמט.
הלכתי ברגל לבית ספר,משועממת עד שלפתע קיבלתי הודעה מלוקאס.
"איפה את?"
"בדרך לבית ספר."
"אני בא לאסוף אותך,איפה בדיוק?"
"מה? איך?"
"נו כבר תעני לי על השאלה."
" אני במכולת של פטיטו"
עמדתי במקומי מחכה שהוא יקפוץ מאיזה שיח ויגיד שהוא עובד עליי. אבל זה לא קרה. הוא פשוט הגיע בפאקינג למבורגיני.
הבטתי עליו המומה,הוא היה נראה מבסוט מהחיים.
"תעלי" הוא אמר בסיפוק.
זרקתי את התיק שלי עליו ונכנסתי לרכב.
"גנבת את זה?" קפאתי במקומי.
"מה?לא!" הוא גילגל עיניים.
"אין לך בכלל רישיון!" אמרתי בבהלה שהוא התחיל לנסוע.
" דילן השיג לי אחד" הוא קרץ אליי והוציא רישיון נהיגה עם תמונה שלו.
"אתה פאקינג צוחק עליי." אמרתי
"לא" הוא צחק.
" ומאיפה הרכב הזה?תן לי לנחש,מדילן?" אמרתי,בוהה על מד המהירות.
הוא נוסע מהר מידי.
" כן,הוא הלווה לי."
"ומה קרה נזכרת בי?"
"רציתי שתיראי את הרכב."
"והנה אני,רואה אותו,מה עכשיו?"
"אקח אותך לבית ספר,קרציה."
"טוב."
"אני חושב שאת צריכה להשלים עם דילן" הוא אמר לאחר כמה דקות של שקט.
"למה?"
" כי אז נוכל יותר להסתובב ביחד. אבל,אני מתכוון,כאילו, שלא תהיו ביחד. אל תצאו שוב פעם."
" מה זה אכפת לך?" חייכתי, הוא מקנא? אוי אלוהים,בבקשה שהוא מקנא.
"זה לא. אני פשוט לא רוצה שתיצאו"
" אתה מקנא?" הבטתי עליו בחיוך.
"במה בדיוק?" הוא פינצ'ר אותי.
"לא משנה." נאנחתי.
"טוב,אז מה את מתכוונת לעשות?" הוא שאל.
"בנוגע למה?" הבטתי עליו.
ככה,כשהוא נוסע בלמבורגיני,הרוח מעיפה את שיערו. אני רוצה לאכול אותו. הוא נראה מהמם מהרגיל.
"דילן."
"אולי תעזוב את זה כבר?" גילגלתי עיניי.
"אבל אני רוצה לדעת מה תעשי "
" למה זה אכפת לך?"
"כי שתיכם חברים שלי."
"דילן לא חבר שלך."
" כן הוא כן"
"לא הוא לא, אתם מכירים בקושי שבוע."
"שבוע זה המון. בתוך שבוע התנשקת עם בן" הוא חייך אליי חיוך מאולץ.
הבטתי בו בהפתעה, " איך אתה יודע?"
"בן לא יכול לשמור סודות" הוא גילגל עיניו.
"מה עוד הדפוק הזה אמר לך?"
"לא הרבה,במיוחד אמר לי שאני חמור " הוא גיחך.
"למה הוא אמר לך את זה?"
" הוא חושב שאת מאוהבת בי. עד כמה מגוחך הפוץ הזה?" הוא צחק.
"למה זה לא יכול להיות אפשרי?" נפלט מפי.
"כי אני ואת לא מסוג האנשים שמתאהבים באנשים. אנחנו מזיינים,והרבה. אבל לא אהבה" הוא אמר בפשטות.
"אתה מודע לזה שהרגע הוצאת אותי זונה?" צימצמתי את עיניי.
"איך בדיוק? הוא הביט בי.
"עיניים לכביש! " אמרתי בבהלה,מסובבת את ראשו. הוא גיחך והביט לכביש בלי להתווכח. " בזה שאמרת שאני מזיינת הרבה ואני לא אוהבת אף אחד"
" וזה לא נכון?" הוא תהה.
"לא! לא הייתי עם אף אחד חוץ ממך!" חבטתי בכתפו.
"את צוחקת עליי" הוא הרים גבותיו.
"לא אני לא!"
"למה דווקא אני?" הוא קרץ לי.
תגידי לו שאת אוהבת אותו. תגידי לו.
"בגלל שא.." התחלתי להגיד אך נקטעתי על ידי צלצול הטלפון של לוקאס.
"שנייה" הוא נאנח,עונה לטלפון.
"אה אחי? כן,עוד שנייה נהיה בבית ספר" הוא ניתק והניח את הטלפון במקומו.
"מה אמרת?" הוא המשיך לדבר איתי.
הבטתי עליו,אין מצב אספר לו עכשיו. זה לא יביא שום תועלת לשום דבר.
זה רק יזיק.
לוקאס לא אוהב מחויבות,הוא לא יתחייב אליי בשום מצב.
וקשה לי להאמין שהוא באמת מרגיש אליי משהו.
"כלום."
"נו כבר" הוא נאנח.
"באמת,כלום."
" את הולכת את כל זה? זה המון" הוא שינה נושא.
"כן." נאנחתי.
הוא הביט עליי והבטתי עליו.
"את חייבת להפסיק עם זה" הוא אמר.
מה הוא רוצה?
"עם מה?" תהיתי.
"עם כל העצב הזה,זה לא טוב לך."
"אני לא עצובה."
"כן את כן,לכי תעבדי על מישהו אחר."
"טוב."
" כאילו,ברצינות,זה רק תקופה.. זה יעבור" הוא אמר והבטתי עליו מגחכת,לוקאס לא בדרך כלל האדם הזה שיתמוך בך הוא פשוט יחבק אותך וישתוק. זה אולי מה שאני כל כך אוהבת בו.
" אתה לא יודע בכלל מה עובר עליי אין לך זכות בכלל לייעץ לי עצות כאילו אתה יודע הכל אז שתוק" הוא נטש אותי והוא אומר לי שזה "רק תקופה" ברור שזה רק תקופה,עד שאתרגל שהוא ופדרו לא איתי.
"האירי את עיניי" הוא נאנח.
"התקופה הזו היא בערך בגללך."
"איך בדיוק?" הוא הביט בי בכעס.
"אני עצובה כי אתה ופדרו לא איתי!" אמרתי בכעס.
" את בחרת לא להיות איתנו! תפסיקי לנסות לצאת מסכנה! הצענו לך להשלים עם דילן ואפילו הוא ניסה אבל את תקועה באותה גישה!" הוא אמר.
" ולהזכיר לך בגלל פאקינג מי נגנב לנו הכל בבית? בגללך!" חבטתי בחזה שלו.
"אמרתי שאני מצטער מה את רוצה שאעשה?!" הוא נאנח.
" תתן לי את הלמבורגיני הזאת ואז אסלח לך" אמרתי בצחוק והוא צחק.
" יופי,טיפשה" הוא חבט בראשי וצחק.
--------------
מביאה לכן הקדמה קטנה לפרק הבא ולרעיון שלו בעצם,
הפרק הבא יתקיים כאילו ביום האחרון של הבית ספר, כאילו אני מתקדמת חודש שלם.
ועוד שתי פרקים יהיה גם התקדמות של זמן מסוים ( שסביר להניח שארשום אולי בסוף הפרק הבא אוו בתחילת הפרק )
אז,איך הפרק? אהבתן?
מה אתן חושבות שיקרה עם לוקאס מארי ופדרו?
דילן יפריד ביניהם אוו לא?
אה, ואני מציעה שתזכרו את השם משפחה של לוקאס.. רק אומרת (-;