"בוקר טוב" יצאתי מדלת ביתי,רואה את לוקאס יושב במדרגות.
"בוקר טוב" חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.
"אני כבר בא!" שמעתי את פדרו צועק מביתו.
אני עוד לא יודעת מה קורה בני ובין פדרו,
לוקאס בכלל סיפר לו שאנחנו ביחד?
היי,מארי! תפסיקי עם זה!
את ולוקאס לא ביחד,אתם רק ידידים.
כמו שלוקאס אמר כבר מההתחלה.
"ידידים שאוהבים לעשות את זה".
"על מה את חושבת?" לוק תהה.
"על פדרו" התיישבתי לצידו.
"מה איתו?" הוא שאל.
"מה איתנו?" שאלתי.
"סלחת לו כפי שסלחת לי,זה נגמר" הוא אמר בפשטות.
"אני משערת."
"לא,את לא משערת. אין לך סיבה לכעוס עליו"
"ברור שיש לי,הוא זרם עם השטויות שלך."
"ואת מדברת איתי,אז למה שלא תדברי איתו?"
"איך אפנה אליו בכלל?"
"כמו שפנית אליי" הוא צחק וקרץ לי.
פדרו סגר את דלת ביתו והתלווה אלינו,
מביט עליי מופתע.
"היי" הוא אמר,בחיוך קטן.
"היי" אמרתי.
שנאתי את המצב המביך הזה,אח..
"אז?" לוקאס אמר,מקדם את המצב.
"אני מצטער" פדרו אמר וחייכתי.
"זה בסדר" קמתי וחיבקתי אותו,והוא חיבק אותי בחזרה בשמחה.
הלכנו לבית ספר,ביחד.
כל כך התגעגעתי לזה,
ללכת איתם ולא ללכת לבד,בשקט של הבוקר.
הגענו לבית ספר וזכיתי לכמה "הבעות חיבה" מחבריו של דילן.
דילן פשוט התעלם ממני.
אז התעלמתי ממנו בחזרה.
זה היה מיותר לדבר איתו.
לקראת הערב,כאשר חזרתי מהעבודה,והמשכורת שלי התחילה לגדול מכיוון שאני עוד כמה ימים עוברת למלצרות מהמטבח המעצבן,אז היו לי כמה מזומנים.
שחזרתי לבית,לוקאס ופדרו באו לצאת למועדון והזמינו אותי גם.
לא היה לי משהו יותר טוב לעשות,לכן זרמתי איתם.
הגענו למועדון,אחזתי בידו של לוקאס,מחכה בתור איתו ועם פדרו.
לוקאס דיבר עם הסלקטור,כנראה שהכירו,והוא הכניס אותנו ללא תשלום כספי.
לוקאס ופדרו הזמינו בירה ושיכנעו אותי לשתות גם.
לאחר שעה הייתי מחוקה לגמרי,וגם לוקאס.
רק פדרו היה טיפה שפוי אך עדיין שיכור.
"היי בייב" בחור ניגש אליי כאשר סיימתי כוס נוספת של וודקה.
"מי אתה?" תהיתי,כאשר הייתי שיכורה לא היה לי מחסומים.
"אני דילן" הוא אמר בחיוך.
"אוי אלוהים השם הדפוק הזה רודף אותי" אמרתי בקול מה שלא תיכננתי להגיד אלא רק לחשוב עליו.
הבחור הביט עליי מופתע,אך לא הוריד את חיוכו.
"למה?" הוא תהה.
אך התעלמתי,נעלמתי במחשבותיי.
אני חושבת שאני ודילן היינו במערכת יחסים רצינית מידי,
אני כולה בת 17,עוד מעט 18,
למה שארצה להיות מחויבת למישהו?
כאילו,ברצינות,אני רוצה להנות מהשנים האחרונות שלי בתור מתבגרת.
תמיד לא אהבתי להיות מחויבת למשהו.
שנאתי את זה.
אני חושבת שאני כל כך אוהבת את לוקאס בגלל שהוא לא מחפש מחויבות,כמו שאני לא מחפשת.
אני חושבת שיש לו רגשות כלפיי כפי שלי יש כלפיו,והוא קנאי אליי כפי שאני קנאית אליו,אבל לשתינו לא מתאים המסגרת הזאת.
לוקאס יודע שיפריע לי אם יתנשק עם בחורה מולי,אך לא יזיז לי אם זה יהיה שאני לא רואה.
אני לא יודעת למה אני בכלל חושבת על זה.
האוזניים כואבות לי.
המוזיקה חודרת לי לתוך הפאקינג שכל.
והכל מסתובב.
איפה לעזאזל פדרו ולוקאס?
בחנתי את הסביבה,הראש הסתובב וכולם זזו מהר מידי,הייתי צריכה להתמקד טוב ולחפש אותם.
השעה הייתה כבר שלוש לפנות בוקר,יש לימודים מחר. אני צריכה למצוא אותם.
לאחר רבע שעה של חיפושים,ראיתי גוש שיער די מוכר,שיערתי שזה לוקאס.
ללא הרבה מחשבה סובבתי את האדם,ונישקתי אותו,עוצמת עיניי ונהנת.
אין לו את הטעם של לוקאס,זה לא לוקאס.
פתחתי את עיניי בבהלה,רואה את פדרו מופתע בהחלט.
אלוהים אדירים,אני הרגע נישקתי את פדרו?
"מארי?" הוא אמר מבולבל.
"אני מצטערת" הסמקתי. "חשבתי שאתה לוקאס"
"למה את מצטערת? אני לא מספיק טוב בשבילך?" הוא התעצבן.
"אתה שתוי,בדיוק כמוני." גילגלתי עיניי "נדבר אחר כך" טפחתי על כתפו.
"שיהיה" הוא נאנח. "איפה לוקאס?"
"אני לא יודעת." אמרתי והתיישבתי לצידו.
בחצי שעה שעברה,פדרו לא הזיז את עיניו מפניי, הוא פשוט בהה בי בצורה הזויה.
לא הבנתי אם זה עצם העובדה שהוא שיכור.
השלבים כאשר אני שיכורה:
שלב 1: קולנית,פסיכית.
שלב 2: אשב ואשתה,יוצרת קשר עם אנשים אך לא ברעש כמו בשלב 1.
שלב 3: בשקט,לא מוציאה מילה,הכל מסתובב סביבי ואני מרגישה כאילו חד קרן תקע את הקרן שלו בראשי.
לעזאזל,אני בשלב השלישי.
בכדי לשמור על שפיותי, התחלתי לספור את המנורות במקום.
מביטה מידי פעם על האנשים ברחבת הריקודים,
כולם היו נשמות אבודות.
לחלקם היו עצב בעיניים,חלק ניסו רק לשכוח מהחיים המחורבנים שלהם.
אה,כן.
יש גם את החלק ה4: אני חושבת שאני משוררת אוו פסיכיאטרית. משהו בסגנון.
לאחר כמה זמן,כבר לא שמתי לב,
לוקאס חזר,עם בחורה לטינית משגעת.
הייתי מזיינת אותה.
אוח מה לעזאזל אני אומרת?
אני חייבת לישון.
"איפה היית?" שאלתי את לוקאס,אך ידעתי בדיוק איפה הוא היה.
"בואו נלך?" הוא התעלם משאלתי.
"תודה לישו תודה לבודהה אוו למי שלא יהיה!" צעקתי,מביטה ללמעלה.
קמה אך כמעט נופלת ופדרו מרים אותי.
כמו כלה.
מה.לעזאזל.עובר.על.החמור.הזה.
הגענו לבניין וכולם הלכו לבית שלהם,אך לא נכנסתי לבית לפני שפדרו אחז בידי.
"מה?" שאלתי,כאשר הוא עצר אותי מלהיכנס לבית.
"אני חייב לשאול אותך משהו." הוא אמר,הוא היה נראה לחוץ במיוחד. וקצת שיכור.
"ברור,מה יש בייב?" שאלתי,מחייכת אליו.
"את אוהבת אותי?" השאלה הזאת נפלה משום מקום.
"כמובן" חייכתי חיוך קטן.
"גם אני אוהב אותך. מאוד."הוא אמר,מלטף את פניי.
אוקיי,זה היה המצב הכי מביך בעולם.
"תודה,אני משערת?" מה כבר אפשר להגיד במצב הזה?
"תרצי לצאת איתי לדייט?" הוא שאל בחיוך קטן.
אך לאחר שנייה הקאתי על כל הנעליים שלו,
היה על פניו הבעת גועל,והרגשתי נורא.
"אומיגאד אני כל כך מצטערת"אמרתי,מורידה את החולצה ומנקה את נעליו.
"בייב,זה בסדר. את בסדר?" הוא הקים אותי והנהנתי.
"פסיכית,עכשיו קר לך" הוא הוריד את החולצה שלו,ובהה בחזה שלי תוך כדי.
"זה בסדר." צחקתי "מה רצית לשאול?"
הייתי כל כך מחוקה והוא מנסה לנהל שיחה רצינית,אני סתומה לגמרי.
"שאלתי אם תרצי לצאת איתי לדייט?" הוא גירד בראשו.
"מה?" התחלתי לצחוק. "פאק עוד פעם התערבת עם לוקאס מי יצליח לעבוד עליי שנצא לדייט?"
התפוצצתי מצחוק בפניו.
אני ופדרו? גם לא בעוד מיליון שנה.
פדרו נורא נחמד ופשוט...זה....אנחנו לא מתאימים.
לא מגיע לו כלבה כמוני,הוא צריך מישהי מהממת ומתוקה ושתאהב אותו כפי שיאהב אותה.
וחוץ מזה,הוא כמו אח שלי.
הבנתי שפדרו לא צוחק כאשר ראיתי את מבטו הפגוע מביט בי.
"אמממ..אהה..." הסמקתי מבושה. זה היה מצב ממש לא נעים.
"פדרו אנחנו ידידים ממש טובים אני לא חושבת ש-" אמרתי אך נקטעתי על ידי פדרו.
הוא היה עצבני,מאוכזב ופגוע.
"את יודעת מה? אני באמת חשבתי שאת אוהבת אותי! כמו שאני אוהב אותך! אבל כנראה שתמיד תהיי שייכת ללוקאס!" הוא צעק,עצבני. והלך במהירות.
הולי פאקינג שיט.
------
ולסיום,
אני מקדישה את התמונה הבאה ל qirlzswag המדהימה💝
(ככה אני מתארת את לוקאס,דרך אגב.)
איך הפרק???
ביקשתן פדרו קיבלתן פדרו!
ותודה שהלייקים עולים והתגובות אני אוהבת אותכןןןןן