מצאתי תמונות ממש יפות לפרק ואנלא יכולה לוותר עליהם אז אפרסם אותן anyway בגלל שהן יפות..
ומי שלא באלה,שתדפדף פשוט ותקרא את הפרק..
------------
"בוקר טוב "נשמע הצעקה של אימי בחדרי.
"אוי שיט" נאנחתי.
"קומי מארינלה אני לא מתכוונת להעיר אותך שוב" אמא שלי צעקה
"הערת אותי רק עכשיו" אמרתי בחזרה.
"לא אני לא,קומי ותשתקי" היא נאנחה.
אז קמתי.
הייתי מוכנה תוך רבע שעה ואמא שלי הלכה לעבוד,ישבתי במטבח ואכלתי ארוחת בוקר קטנה.
עד שנשמע קול של בלון מתפוצץ וצעקות וציחקוקים של כמה אנשים.
הולי שיט.
היום היום הולדת של פדרו.
אני לא מאמינה שאני מפספסת את זה בגלל שאנחנו לא מדברים.
חודש שלם שאנחנו לא מדברים ומרגיש לי כאילו שנים,
אני הולכת בבוקר לבד וחוזרת עם דילן,רוב הפעמים.
מאז שאני קטנה יש לי שתי קופסאות קטנות,
כל פעם שיש לי כסף קטן-פני,דולר,
אני שומרת לקראת הימי הולדת של לוקאס ופדרו.
נכנסתי לחדרי,הקופסאות האלו עדיין באותו מקום.
זה כזה זין שאנחנו לא מדברים.
אוקיי,לא אכפת לי.
פדרו ואני חברים טובים גם אם אנחנו לא מדברים כרגע,
אני אקנה לו מתנה ולא אכפת לי גם אם לא יסכים לקבל אותה.
לפחות אנסה.
לאחר שהכנסתי את הקופסא הקטנה לתיק שלי,לקחתי מפתח ויצאתי מהבית.
פוגשת את לוקאס יושבת במדרגות הבניין,מחכה לפדרו.
"אולי תפסיק להיות כזה מזד.."לוקאס צעק לפדרו אך הפסיק כאשר יצאתי.
"בוקר טוב" אמרתי,ניסיתי ליצור איתם קשר מסויים.
אך לוקאס פשוט גיחך והפנה את מבטו.
"אתה חתיכת זין" חבטתי בראשו וירדתי במדרגות.
"יש לך פאקינג מזל שאת בחורה" לוקאס אמר.
הם כבר חודש לא מדברים איתי,שיתבגרו כבר.
כל ניסיון שלי לדבר איתם נראה ככושל במיוחד.
כנראה שלא חסרתי להם כפי שהם חסרים לי.
גם לאבא שלי אני לא בדיוק חסרה.
הוא ברח לאמא שלי ואלוהים יודע איפה הוא נמצא.
לא הייתי חסרה לו,כפי שאני לא חסרה ללוקאס ופדרו.
מדי פעם חיכיתי לזה שאמא שלי ודילן יעזבו אותי,
הרי זה מה שכולם עשו.
זה רק עניין של זמן.
פדרו יצא מביתו,רואה את לוקאס ולאחר מכן אותי.
"מזל טוב"חייכתי אליו והוא שלח לעברי אצבע שלישית.
"אתה סתם נגרר אחרי לוק" אמרתי לו,
אני מרגישה כזה עצב שהם לא מדברים איתי.
"אל תיקראי לי לוק" לוקאס צעק עליי.
"לא דיברתי איתך" צעקתי בחזרה.
הדמעות איימו לצאת,די אני לא רוצה לבכות על הבוקר ובמיוחד לא בפני שני הדפוקים האלה.
לא בגלל בושה,הרי הם ראו אותי בוכה יותר משאימי ראתה אותי בוכה,שיראו שאני לא נשברת.
אני מסתדרת גם בלעדיהם.
שזה,בהחלט,שקר מוחלט.
"מארינלה,אנחנו לא מעוניינים לדבר איתך ואת יודעת למה"פדרו נאנח.
"אתם מתנהגים מגעיל"אמרתי,משלבת ידיים.
"אוי ואבוי!באמת?"לוקאס אמר "פדרו תנגב לי את הדמעות"
פדרו צחק ולוקאס צחק אחריו.
בעוד אני התחלתי לבכות.
"די כבר!אני לא יכולה לסבול אותך לוקאס! אתה יותר גרוע מהשטן!" צעקתי עליו,בין כל הבכי.
"לא פלא שאבא שלך נטש אותך" לוקאס אמר בחזרה.
נעצר העולם לכמה שניות,
הוא באמת אמר את זה?
אחד האנשים הכי חשובים לי בעולם אמר את הדבר שידע שיגרום לי להיות כל כך פגיעה?
"אחי,הגזמת"פדרו אמר בשקט.
"לא,לא הגזמתי!" לוקאס צעק,הוא בהחלט היה עצבני.
ושלוקאס עצבני-אין לו אלוהים אוו שכל.
"אולי תפסיקי להיות כזאת מזדיינת? אין פלא שאבא שלך עזב אותך! אם אני הייתי אבא שלך הייתי פאקינג רוצח אותך ואז הולך!" הוא צעק.
והדמעות לא הפסיקו לרדת,
הרגשתי כאילו אני כלום, הרגשתי כל כך מושפלת,
אימו של פדרו יצאה והניחה את ידה על כתפו של לוקאס.
"לוקאס,תעצור פה" היא אמרה בנעימות.
"שהיא תעצור!"הוא צעק "את יוצאת עם המזדיין הזה,בקבוצת המעודדות הטיפשה של הבית ספר הדפוק הזה,ואז את מתבאסת שאנחנו לא מדברים איתך? תחזירי להיות את ונחשוב אם לדבר איתך" הוא אמר,מעיף את ידו של אמא של פדרו מכתפו.
ירד במדרגות ועמד מולי,
לרגע באמת פחדתי שיעשה לי משהו.
והצטרכתי להזכיר לעצמי שזה לוקאס,
אך כבר לא ידעתי מי זה לוקאס,
הוא זר בעיניי ואני בעינייו.
"אוו שאת יודעת מה,גם היית משתנה,אני בטוח שאבא שלך היה עוזב אותך"הוא אמר בשקט,לתוך אוזני,עיניו היו נעוצות בעיני, ולא היה בו טיפת חמלה.
"אני לא ארד נמוך כפי שאתה יורד" אמרתי בשקט,מנקה את הלחי שלי הרטובה.
"את לא צריכה,אני בטוח שכבר ירדת לדילן" הוא חייך.
"וואו לוקאס" אמרתי,
עברתי השפלה שאין כמוה.
בפני פדרו ואמא שלו ולרגע רציתי להיעלם.
"היי,אבל אל תדאגי!" הוא טפח על כתפי,
עד היום היד שלו הייתה הדבר הכי נעים בעולם,אך לאחר שנגע בכתפי,הרגשתי כאילו ידו מוקפת אש.
הוא הגעיל אותי,לא יכלתי לסבול את מגעו.
"בטח תבואי עכשיו לבית ספר ונבחרת המעודדות תעלים את הכל" הוא חייך
"אני מחכה לרגע שסבתא שלך תמות ותבוא לבכות לי" אמרתי,
אוי אלוהים.
הגעתי נמוך מידי.
זה היה נראה כמו בסרט איטי,
ידו של לוקאס הונפה באגרוף לתוך פניי,
פדרו מאחור רץ בשביל להחזיק את לוקאס,
אך זה היה מאוחר מידי.
השתטחתי על הרצפה,
הלחי שלי שרפה ופי היה בטעם של דם.
"מארי!" אמא של פדרו צרחה.
הרגשתי שורף בראש,מגששת בשיערי,מרגישה רטיבות סמיכה,דם.
הבטתי הצידה,רואה את לוקאס מביט בידו,המלאה בדם,ועיניו נפתחות כאשר רואה אותי במצבי.
עם כל הכאב,פשוט רציתי ללכת מפה.
הכל הסתחרר סביבי,הפה שלי שרף,והטעם של הדם היה מסריח בפי.
"אני מצ-"נשמע קול מעורפל לצידי,קולות נשמעו לצידי.
ניסיתי לשמוע אותם טוב,אך ללא הצלחה.
ידי נשלחה לאוזני,נוזל חם ירד במורד אוזני.
עוד דם.
לאחר 5 דקות,התחלתי לחזור לשמוע והפסקתי לדמם.
קולו של לוקאס נשמע בכל החמש דקות האלו,ללא הפסקה.
"אני מצטער אני מצטער אני מצטער" לוקאס לא הפסיק,כאשר חזרתי לשמוע.
"אני בסדר" דיברתי לראשונה,קמתי במהירות,אך הכל הסתובב סביבי וכאשר הרמתי את רגליי בכדי ללכת אך נטתי הצידה ופדרו החזיק אותי.
"אמרתי שאני פאקינג בסדר" ניסיתי לדבר בקול יותר אך קולי בגד בי.
עצמתי את עיניי חזק ופקחתי אותם,קצת יותר טוב.
אני חייבת לעוף מפה.
"את בטוחה?"אימו של פדרו שאלה והנהנתי.
"אולי לא כדאי שת-" לוק התחיל להגיד בדאגה.
"לך תזדיין,מטומטם אחד" אמרתי,לקחתי את תיקי והתחלתי ללכת.
באמצע הדרך לבית ספר,כאשר לוקאס ופדרו לא נשקפו מאחוריי בוהים בי שהכל בסדר,התיישבתי על הרצפה ונשמתי עמוק.
כאב לי כל כך.
פישפשתי בשיערי,מוצאת את הדם הקרוש העוטף חלק משיערי,נוגעת בפצע ונאנחת בכאב.
הוצאתי את הבקבוק מים מתיקי,שפכתי מים על היד שלי ושיפשתי על אוזני,מנסה לנקות את הדם,משמשת בטלפון כמראה.
"איפה את?" בדיוק נשלחה הודעה מדילן.
"בדרך" סימסתי בחזרה.
"את בטוחה שאת בסדר?" נשמע קולו של לוקאס מאחוריי,
הסתובבתי פוגשת את לוקאס ופדרו,
ודאגה זו מילה קטנה להביע את הרגשתם.
---
שבוע טוב💝
הלייקים מתחילים לעלות,תודה😍
מה נראה לכן יקרה עם מארי לוקאס ופדרו?
כרגע אני שונאת רצח את פדרו ולוקאס.