- נקודת המבט של עידו -
״בוקר טוב.״ אמרתי לאמי שישבה במטבח בעודי משפשף את עיניי העייפות.
״בוקר טוב, מתוק שלי.״ היא בירכה בחזרה וחיבקה את גופי. ״איך ישנת?״
״בסדר.״ מלמלתי בשקט, למרות שישנתי רק כשעתיים.
הרתחתי את המים שבתמי ארבע, וחיפשתי אחר האבקה המרירה של הקפה השחור. ״נגמר הקפה?״ שאלתי כשלא מצאתי.
״אין בארון?״ אמי שאלה והחוותה בעזרת ידה על הארון שנמצא מעל התמי ארבע, ונדתי בראשי לשלילה.
״אני יוצא לקנות רגע,״ הודעתי לאמי ולקחתי את ארנקי שתמיד נמצא במגירת המטבח, למקרה ששיר תבקש להזמין אוכל.
יצאתי ברגל אל המכולת השכונתית שנמצאה במרחק של חמש דקות הליכה מביתי. הבטתי בביתה הריק של חן, ונזכרתי שלא הודיתי לה על אתמול.
חשבתי לשלוח לה הודעה, אבל שיערתי שהיא ישנה בגלל שהיום יום שישי, והלימודים לא מתקיימים.
חשבתי על מה ששיר סיפרה לי אתמול, ונתתי למילים שאמרה לחלחל בי לאורך כל הלילה. הודהמתי לגלות שלמרות כל מה שעשיתי לחן, היא עדיין אוהבת אותי, ועוד יותר הודהמתי לגלות שאני עוד מרגיש אליה משהו. משהו שאולי שווה להשקיע בו ולא להתעלם ממנו.
נכנסתי אל המכולת, ונופפתי לשלום אל הבת הקטנה של השכנים, שעבדה בקופה ועזרה להוריה עם החנות.
הסתבכתי במציאת המדף שעליו נמצא הקפה בדרך כלל, שנאתי סופרים. הזיכרון שלי שאף לאפס ותמיד הסתבכתי על אף שהיו בסך הכל רק שלושה מעברים במכולת הקטנה.
״שיט.״ קול מוכר נשמע, מידע לאחר שמספר דברים נפלו על הריצפה. הלכתי בעקבות הקול וראיתי את חן עומדת במעבר השני, כשערימת דברים גדושה נמצאת בין ידיה הדקיקות, ומסביבה מפוזרות מספר חבילות שוקולדים שנפלו מהמדף. היא החלה להתכופף בניסיון לאסוף הכל, אך היה ברור לי שאם תזיז את ידה בסנטימטר כל מה שבידיה יפול.
״אל תתכופפי.״ אמרתי והתקדמתי לעברה, מתחיל לאסוף את כל השוקולדים שמסביב.
״איזה מזל שאתה פה,״ היא אמרה בהקלה, והחלה לצחקק למראה המצב. ״פדיחה, סליחה.״
״הכל בסדר,״ אמרתי ומתחתי את ידי אל עבר חפיסת השוקולד שנפלה מתחת למדף. ״אבל אולי כדאי שתשימי את כל הדברים בקופה בינתיים.״ הוספתי והיא הנהנה בראשה בקלילות, והלכה אל עבר הקופה.
החזרתי את כל החפיסות אל מקומן, ולקחתי אחת בידי.
״אל תשכחי את זה.״ אמרתי והושטתי לעברה את חבילת השוקולד בטעם תפוז, שידעתי שהיה האהוב עליה.
״נכון,״ היא אמרה וצחקה. ״בשביל זה באתי בכלל.״
״אז איך הגעת למצב של ידיים עמוסות?״ שאלתי בהרמת גבה, ונשענתי על יד הקופה.
״אמא שלי ביקשה שאשלים לה כמה חוסרים לארוחת שישי,״ החלה להסביר. ״מסתבר שחסרים לה לא מעט דברים.״
לאחר שחן סיימה את חשבונה, ואני שילמתי על שקית הקפה שלי, יצאנו מהמכולת כשאני לוקח את השקיות הכבדות מידיה.
״אתה לא צריך לסחוב את זה, אני יכולה להסתדר.״ היא אמרה באי-נעימות, כשלבסוף נותרה בלי דבר בידיה.
״שטויות, אנחנו הולכים לאותו הכיוון גם ככה.״ אמרתי ומשכתי בכתפיי.
בעודנו הולכים, הסתכלתי על כימורי גופה שהלכו והתייפו בזמן בו נעדרתי, ועל הטייץ שהחמיא לישבנה העגול. שיערה החלק והחום הגיע עד לאמצע גבה, ואפה הסולד בצבץ מהפרופיל שלה.
השפתיים שלה היו פסוקות במקצת, כמו תמיד, וריסיה הארוכים רפרפו להם.
״לא יצא לי להודות לך על אתמול.״ אמרתי לאחר שהתעשתי על עצמי, וחיוך יפהפה עלה על פניה של חן.
״אין על מה,״ היא אמרה בהינף יד. ״אני צריכה להודות לך שהזמנת אותי, נהניתי עם שיר מאוד.״
״גם היא נהנתה איתך,״ השבתי. ״היא לא הפסיקה לדבר אתמול על זה שלקחת אותה לבית הקפה.״
״איזה כיף לשמוע!״ היא אמרה בפשטות. ״היא הכירה לי את העוגייה שלהם שבחיים לא ידעתי שקיימת, אני חייבת לה על זה.״
״הנה.״ עצרתי לשנייה והוצאתי מארנקי שטר של מאה שקלים. ״תקחי את זה.״
״בשביל מה זה?״ היא שאלה בבלבול, וכיווצה את גבות מה בחוסר הבנה.
״על אתמול.״ אמרתי והושטתי את השטר לידיה, אך היא שילבה את ידיה על בית החזה שלה וזקרה את גבתה.
״אתה באמת חושב שאקח את זה?״ היא שאלה בלגלוג.
הטיתי את ראשי הצידה והושטתי את ידי לעברה פעם נוספת, אך היא נדה בראשה וסירבה לקחת אותו. הכנסתי את השטר לתוך השקית מבלי לשאול את דעתה, והמשכנו בהליכתנו.
״שבת שלום.״ אמרתי כשנכנסנו לביתה של חן, והנחתי את השקיות על שולחן המטבח.
אימה של חן ששטפה צרור של פטרוזיליה בכיור, מיד ניגבה את ידיה והתקדמה לעברי.
״כמה טוב לראות אותך.״ היא אמרה ואימצה אותי לחיקה בזרועות פתוחות. ״מה שלומך?״
״בסדר,״ השבתי בקצרה. ״מה שלומך? הבנתי שהיו לך הרבה חוסרים היום.״ הוספתי וחן גיחכה מהצד.
״כן, התפזרתי קצת.״ היא אמרה וגירדה בראשה. ״מה שלום אמא?״ המשיכה לשאול והנהנתי בראשי כאחד המסמן שהכל בסדר.
אמי וליאת, אמא של חן, היו חברות טובות לאורך השנים, וגם כשהיינו בקנדה השתיים שמרו על קשר. ליאת ידעה על מותו של דניאל, על הריבים של הוריי וגם על הליך הגירושים. שמחתי שלאמא שלי יש חברה טובה שמלווה אותה לאורך כל הדרך, ותומכת בה ללא היכר.
״תמסור לה את אהבתי ושאגיע היום לשתות איתה קפה.״ היא אמרה וכופפה מעט את גופי בכדי שתוכל לנשוק לראשי.
נפרדתי מבנות משפחת תבור לשלום, וחזרתי אל ביתי, כך שסוף סוף אוכל להכין את הקפה שיחזיק אותי ער עוד מספר שעות.
״זה לקח זמן.״ אמי שעדיין ישבה בשולחן המטבח גיחכה, ולקחה לגימה נוספת מהקפה שלה שבוודאי כבר התקרר.
״כן,״ אמרתי ופתחתי בעזרת שיניי את שקית הקפה, והעברתי את תכולתה לצנצנת. ״פגשתי את חן, היא הייתה צריכה עזרה עם השקיות.״
בזמן שחיוך שובב נפרש כל פניה של אמי, רטט הטלפון הורגש בכיס מכנסי האחורי, והוצאתי לבדוק במה מדובר.
בן האח: בוקר טוב נבלה.
בן האח: תרתיח מים, אני בא לשתות אצלך קפה לפני האימון.
עידו רייטנר: הדלת פתוחה.
בן האח: שתי דקות אצלך.
מגרש היישוב היה קרוב יותר לביתי מאשר לביתו של בן, וגם בעבר היה עובר דרכי לעצירה לפני או אחרי אימון.
״זו חן?״ אמי שאלה כשהחיוך עוד על פניה, ונשענה מעט קדימה לעברי.
״לא.״ אמרתי בגיחוך, לא מבין מניין הסיקה זאת. ״זה בן, הוא אמר שהוא בא.״
״אני שמחה שחזרת לקשר עם כולם, עידודי.״ אמי אמרה וחיוכה הפך לרך ורגיש יותר. ״זה באמת חשוב לי.״
״אני יודע,״ מלמלתי ומזגתי מים חמים מעל אבקת הקפה שהייתה בכוס הזכוכית הנמוכה שבידי. עירבבתי את הקפה ודלת הבית נפתחה.
״בוקר טוב לכולם.״ בן הכריז בקול כשנכנס לבית, וקול הדלת הנסגרת נשמע אחריו.
״דוד בן!״ קולה של שיר הקטנה נשמע מחדרה, והיא רצה לאורך המסדרון אל עברו.
״פיצית!״ בן קרא בחזרה, והניף את גופה הקטן של שיר באוויר מעלה.
״מה שלומך גברת?״ הוא הוריד אותה חזרה לקרקע בעוד שצחוקה המתגלגל נשמע, ושיר חיבקה את גופו שנראה ענקי ביחס אליה.
״בסדר,״ שיר אמרה בחמידות. ״התגעגעתי אלייך.״ היא הוסיפה בצהלה, ובן חייך חיוך רחב.
״סוף סוף רואים אותך.״ אמי אמרה בהתרגשות לבן, שהתקרב ורכן לחבק אותה.
״סוף סוף הבן שלך חזר להזמין אותי.״ בן השיב וגיכחתי באדישות למשמע דבריו.
״שחור?״ שאלתי את בן שהתיישב לצד אמי בשולחן, והוא הנהן לחיוב. הכנתי כוס קפה נוספת, והצטרפתי לאמי ובן הישובים סביב השולחן.
״איך הייתה ההופעה אתמול?״ בן שאל והבטתי בו מבולבל, אמנם הזיכרון שלי לא היה בשיאו, אך לא זכרתי שסיפרתי לו על כך. ״חן סיפרה לי ששיר הייתה אלופה.״ הוסיף בקול מעט יותר גבוה כדי ששיר תוכל לשמוע מחדרה, והבנתי מניין ידע על כך.
״היא החברה הכי טובה שלי והיא אלופה!״ שיר קראה בחזרה לבן מחדרה, וכולנו פלטנו גיחוך בתגובה לצעקתה הקטנה. בתוך תוכי שמחתי שלשיר יש דמות בחייה לא ממשפחתה, שהיא יכולה להגדיר כחברה.
״תמסרו לחן שאני מעריכה אותה מאוד על כך שהגיעה אתמול.״ אמי אמרה ובן הנהן נמרצות בראשו.
״טוב שאת אומרת,״ בן אמר ולקח לגימה מכוס הקפה שלו. ״הזכרת לי שהיא אמרה שלא נפרדה ממך כמו שצריך, אז יש לך להתראות וחיבוק ממנה.״
״חתיכת מטומטם.״ אמי אמרה והחטיפה לידי בעדינות, בעודה מעירה אותי מחלומי בהקיץ. ״איך? איך החמוֹר הזה נפרד מהילדה הטובה הזו? תגיד לי.״ היא הפנתה את דבריה לבן, ואילו בן הרים את ידיו כאחד הנותר ללא מענה.
״באמת חמור.״ בן עמד לצדה של אמי, והנהן בראשו לעברי.
״פספסתי אותה.״ אמרתי בכנות, מודע למעשיי. ״אבל אני מתכוון להחזיר אותה אליי.״ הכרזתי נחרצות, והנחתי את כוס הקפה שהייתה בידי על השולחן.
גם אמי וגם בן היו מופתעים מתגובתי, אך למרות זאת היה נראה כי שניהם שמחו.
״היידה!״ בן מחא כפיים ולאחר מכן טפח על שכמי.
״אל תהיה בטוח שהיא תרוץ אלייך חזרה כל כך מהר.״ אמי אמרה ושילבה את ידיה על החזה. ״היית די מניאק.״
״אני יודע.״ אמרתי בישירות. ״זה יהיה מאתגר, אבל אני אלחם עלינו.״
״יא אללה.״ בן אמר וחייך חיוך טפשי על פניו. ״הגיע הזמן שתחזרו. מכאן זה ישר לחתונה.״
בן יצא לאימונו, ואני החלתי לחשוב על דרכים בהן אוכל להחזיר את חן אליי.
הימים האחרונים הספיקו לי בשביל להבין מה אני רואה, או יותר נכון, את מי אני רוצה. הבנתי שאני צריך להתבגר, לשחרר מכל הקשרים המזדמנים עם בנות זרות שהיו עד כה, ולעזור לעצמי להתקדם הלאה.
אתמול כשראיתי אותה מחייכת, נזכרתי במה היא האהבה. חשתי רגשות שלא חשתי מזה זמן מה, והבנתי שזה מה שאני רוצה כששיר סיפרה לי מה חן מרגישה כלפיי, והבנתי כמה הדבר יקר ערך ועליי לנצל אותו.
שלפתי את הטלפון מכיס הנייד שלי, והחלתי לחשוב מה אוכל לכתוב לחן.
עידו רייטנר: אני יכול להזמין אותך היום לבירה?
אם ילדיי: בירה? מה אני גבר?
הטחתי את ידי במצחי בתסכול, כשהבנתי שיצאתי מטומטם, והצעתי לה לצאת כמו שמציעים לחבר טוב, לאיזה אח יקר.
עידו רייטנר: צודקת.
עידו רייטנר: מה דעתך על סיבוב לאורך חוף הים?
אם ילדיי: עידו, יש עשרים מעלות בחוץ! איזה ים?
הקפצתי את רגלי בלחץ כשהבנתי שההצעות שלי הן לא ברות ביצוע. עלתה בי המחשבה שאולי היא לא רוצה להיפגש.
עידו רייטנר: סיבוב ברכב?
אם ילדיי: כבר נשמע יותר טוב.
עידו רייטנר: מזל... ההצעה הבאה הייתה להגיע לחדר שלך דרך החלון.
אם ילדיי: חחחחח.
חיוך קטן עלה על פניי כשחן אישרה את הצעתי, וידעתי שמסע השכנוע שלי עתיד לצאת לפועל בקרוב.
חיפשתי בארוני בגד שאוכל ללבוש מבלי להיראות זרוק מדי, ושלפתי ג׳ינס כחול וחולצה פשוטה ושחורה. וידאתי שהבושם שלי נמצא במקומו כדי שאוכל לרסס את עצמי לפני היציאה, וחזרתי לשבת מול הטלפון, ממתין כמו ילדה קטנה להודעה מגבר חלומותיה.
עידו רייטנר: אז קבענו?
אם ילדיי: עוד שעתיים יהיה בסדר?
עידו רייטנר: כן.
אם ילדיי: אז קבענו.
קבענו.
• • •
מה אתן אומרות? יכול להיות פה קאמבק מהסרטים?
מחכה לשמוע את דעתכן על הפרק❤️