זכרי אותי

פרק 4 - מערכת הנשימה

- נקודת המבט של חן -

״אני הולך להביא את ברק,״ בן הכריז כששנינו היינו אובדי עצות בנוגע לדגם שעלינו להכין. לאף אחד מאיתנו לא היה רעיון לאיך להציג את הדגם שלנו, ולכן הסכמתי להצעתו המושכלת של בן.

ברק היה חבר טוב של החבורה שלנו כבר מגיל קטן, והוא היה בין הנערים המוכשרים ביותר שהכרתי.

ברק נמצא במגמת אומנות, ובכל סוף שנה של השנתיים האחרונות, ציוריו כיכבו בתצוגת המגמה שבית הספר הרים, כחלק ממסגרת ציון הבגרות של תלמידי המגמה.

ברק תמיד היה מדויק בשירטוטיו. כשצייר הוא דאג לשים לב לדקויות הקטנות ביותר, ושאף פרט, ולו הקטן ביותר, לא יחסרו בתוצרו המוגמר.

״הנה הנכס,״ בן נכנס חזרה לכיתה, כשידו מונחת על כתפו של ברק המצחקק.
״היי ברקי,״ אמרתי ברכות וקמתי לחבק אותו, תמיד חיבבתי את הנער הזה.

עיניו של ברק היו ירוקות ומבריקות, ושיערו היה שחור ומלא ברק. גובהו התנשא מעליי בכעשרים סנטימטרים, וגופו היה מוצק וחטוב.

״מה שלומך, יפה?״ ברק שאל וידיו נכרכו סביב גופי בחזרה.
״אנחנו צריכים עזרה,״ קבעתי והידקתי את שפתיי כאובדת עצות.

״ו...זהו,״ ברק אמר לאחר חמש דקות, בהן הספיק לחשוב על רעיון לסקיצה בשבילנו, ושרטוטה כדי שנוכל לבין במה מדובר. הוא סובב את הדף עליו שירבט את הדגם המהולל, והוביל לכך שפי נפער במקצת.

״וואו...״ מלמלתי, מוקסמת מהציור שהוצג לפני. כל פרט בסקיצה הוצג במקומו, החל מעץ הסימפונות שהיה מדויק, ועד לאונות שסומנו בצבעים שונים, כדי שנוכל להבדיל באיזו אונה מדובר.

״יא-אללה ברק,״ בן קרא, מרוצה גם הוא מהסקיצה, ״ידעתי שיש על מי לסמוך,״ הוסיף וטפח על שכמו של ברק.

״אני כל פעם מופתעת מחדש, איך אתה כזה מוכשר?״ שאלתי בהתלהבות, עדיין מהופנטת מהשרטוט המרשים, שאם אני הייתי צריכה לשרטט אותו, ככל הנראה הייתי מסיימת איתו רק בעוד שבוע.

״הרבה מזה בזכותו,״ ברק אמר והחווה באמצעות סנטרו אל כיוונו של עידו, שהיה שקוע בשרטוט בעצמו.

עידו וברק היו יחדיו במגמת קדם-אומנות בכיתה ט׳. את הכישרון של עידו גילית בדיעבד בכיתה ח׳, כששירבט במחברתו ציורים שהשאירו אותי מהופנטת.
הכישרון של עידו לציור הגיעה מאמו, בנוסף לעיניים הכחולות והצלולות שלה.
בביתו של עידו תמיד היו תלויים ציורים על הקירות שאמו ציירה, ולא פעם הבטתי בה בעת פעולה, כשציירה במחסן הקטן הצמוד לביתם.

עידו היה יכול לשבת שעות מול הים, שהיה כרבע שעה של הליכה מהשכונה שלנו, ולצייר.
תמיד אהבתי לראות אותו מצייר, ועושה את מה שהוא אוהב. הוא תמיד היה נראה כה מרוכז וחדור מטרה, עד שיגיע לתוצאה אליה שאף.