זכרי אותי

פרק 26 - סשימי וטרטר

- נקודת המבט של עידו -

״עידו, תקום.״ קול קטן ומוכר העיר אותי משנתי, והזיז את גופי במקצת. יובש עז עמד בגרוני, והייתי חייב לשתות מים. ״כבר חמש אחרי הצהריים.״

״בוקר טוב קטנה.״ מלמלתי בקול צרוד מעייפות אל עברה של שיר.
״אתה צריך להגיד ערב טוב.״ שיר שילבה את ידיה ונשענה על רגלה האחת.

״בסדר, ערב טוב.״ אמרתי פעם נוספת, וחזרתי לעצום את עיניי. העייפות שאפפה אותי לא איפשרה לי לקום, ועיניי היו כבדות מדי בשביל שאפקח אותן.

ראשי הלם בחוזקה, ובחילה הציפה את גרוני. קמתי בלית ברירה ונכנסתי אל חדר המקלחת בעצלתיים. הבטתי במראה והבטחתי לעצמי שבחיים לא אשתה ככה יותר.

נברתי במעמקי מוחי בניסיון למצוא פיסת מידע על ליל אמש, אך שום דבר לא עלה בראשי.

פתחתי את זרם המים של דוש המקלחת, ופשטתי את בגדיי מעליי. נכנסתי אל המקלחת ונתתי לזרם המים החמים להכות בגופי. אנחת כאב יצאה מפי כשהמים החמים פגעו בחתכים שעוד היו על גבי, וסירבו להחלים.

הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו היה חן. יש לי עוד ארבעה ימים עד שאני מתחיל להחזיר אותה אליי, והייתי צריך לחשוב על אסטרטגיה מבצעית לעשות זאת. כמו ישראל שחודרת לעזה ומזיינת אותה.

ידעתי שפגעתי בה, כך שבקלות היא לא תחזור אליי, ולכן אני צריך דרכים יצירתיות שיכבשו אותה בחזרה.

יצאתי מהמקלחת וכרכתי מגבת על פלג גופי התחתון. ההדים שבחלל החדר החלו להתפזר ככל שהתקדמתי, ונעצרתי על שטיחון המקלחת שאמי קנתה לפני מספר שבועות.

הרכנתי את ראשי מטה, וקלטתי במבטי אבקה לבנה מפוזרת על הריצפה. קיללתי את עצמי על כך שאני מייצר לעצמי עבודה קשה, ובעזרת פיסת נייר טואלט הרמתי את מה שביכולתי.

יצאתי מחדרי מיד אחרי שהתנגבתי, וזרקתי על עצמי חולצה קצרה שחורה, ומכנס טרנינג אפור.

אמי ושיר התרוצצו ברחבי הבית, ולא הצלחתי להבין על מה המהומה. כאב הראש שלי לא עשה לי חיים קלים, והעייפות לא תרמה גם היא למצב.

״כל כך מתרגשות מהעובדה שקמתי?״ שאלתי בציניות.
״כן, מאוד.״ אמי אמרה והושיטה לי מכנס ג׳ינס כחול וחולצה לבנה מכופתרת. ״עכשיו לך תתלבש, ותבוא.״

אמי המשיכה להתרוצץ בביתנו, והשאירה אותי עומד כחסר הבנה. בדרך לחדרי נתקלתי בשיר, וחיוך גדול היה פרוש על פניה.

״מה שיר?״ שאלתי בחשד והבטתי בעינייה הכחולות. ״זכינו בלוטו ולא ידעתי?״
״יותר טוב מזה!״ היא קראה באושר ונכנסה אל תוך חדרה בדילוגים.

נכנסתי לחדרי והבטתי בבלבול בבגדים שאמי הושיטה לי, הכל קורה מהר מדי הבוקר הזה, ואני צריך להוריד הילוך או לפחות לקבל הסברים.