זכרי אותי

פרק 10 - הסקרנות והחתול

- נקודת המבט של חן -

צעדתי אל עבר ביתי כשבראשי רצים אלפי תסריטים בהם אני ועידו נוכל לחזור אחד אל השניה.

לפני שיצאתי מבית הספר, אני והיילי שיתפנו את בן המופתע בכל מה שקרה באותו הלילה של הנשיקה. בן כמעט ולא האמין לדברנו, ומעט נפגע שלא סיפרנו לו על זה בשלב מוקדם יותר.

גם בן וגם היילי דחפו אותי לספר לעידו את הסיפור שעומד מאחורי התמונה, ושאם לא אפעל בהקדם החתול השחור ישאר עומד בינינו.

על אף שחשבתי תחילה שזה מוקדם, החלטתי שהיום בערב אלך לביתו של עידו ואיישר איתו את ההדורים.

אני כמעט ולא מאמינה שהסיבה שבגללה נבצרנו מלדבר במשך שנתיים היא הנשיקה הטפשית הזו, ויותר מכך, תהיתי מיהו האדם שצילם את התמונה, ואיך היא הגיעה לידיו של עידו.
מחשבות שליליות החלו לקפץ בראשי כשחשבתי על אילו דברים עידו יכל לעשות בזמן הזה, כשחשב שאני בוגדת בו, ובטני החלה להתהפך.

במשך כל השנתיים האלו לבי לא התפנה לאף אחד שניסה להיכנס אליו. היו לי מספר הזדמנויות להיכנס אל תוך מערכת יחסים רומנטית ויציבה, אך מעולם לא חשבתי על זה ברצינות. ידעתי שאני שמורה אך ורק לעידו שלי, ומעולם לא התייאשתי מההמתנה לחזרתו.

רציתי לדעת שאני ועידו זה לנצח, שזה רק אנחנו.
עידו שהיה החבר הכי טוב הראשון שלי, בן הזוג הראשון שלי, הנשיקה הראשונה שלי וזה שהענקתי לו את בתוליי. קיוויתי שכל זה ישאר לעולמי עד, לא ראיתי את עצמי עם גבר אחר בעתיד, ואני יודעת שבתקופה מסוימת גם הוא חשב את אותו הדבר בדיוק.

הנשיקה במועדון אתמול ערערה כל רסיס של ביטחון ויציבות שחשתי קודם לכן, והבנתי שכל תקוותי הן רק בגדר מחשבות, ושהן לא עתידות להתממש בקרוב.

אני עומדת במצב בו אני קרועה וחלוקה בדעותיי;
אם עידו כבר לא אוהב אותי כבעבר, ובטוח שבגדתי בו, האם יש דרך לשנות את זה? האם אוכל לגרום לו להתאהב בי מחדש?
שאלה נוספת שקוננה בי היא האם אני אוכל לתת לו להיכנס ללבי מחדש? האם אני רוצה את זה אחרי כל מה שעברתי?

הרי הוא מעולם לא שאל אותי לגבי התמונה הזו, ולא נתן לי הזדמנות בכלל להסביר את עצמי כשניתק קשר מוחלט. הוא לא נלחם עלינו, לא דרש הסברים - הוא פשוט נעלם כלא היה.

בזמן שמחשבות מתרוצצות בראשי, אני פוגשת בדמותה הקטנה של שיר, אשר יושבת על הריצפה בכניסה לביתה, כשרגליה מקופלות וראשה מונח על ידיה.

״שיר?״ שאלתי מרחוק, אך התקדמתי עם כל צעד אותו צעדתי, ״הכל בסדר?״ תהיתי בדאגה.
שיר הרימה את ראשה ודמעות נגלו לעיניי.

״מה קרה?״ שאלתי בדאגה והתכופפתי אליה, כך שמבטי בגובה של עיניה הכחולות, ומערבולת סחפה אותי אל תוך הים שבתוכן.