זכרי אותי

פרק 11 - נמשיך לדבר

- נקודת המבט של חן -

עמדתי במרכז חדרו של עידו, כשעיניו הקרות מקפיאות אותי במקומי. שפתי רטטה מבכי, והשתדלתי שאף קול לא יצא מתוכי. לא ידעתי כיצד להגיב.

עידו הסתכל עליי מספר שניות במבטו, ולאחר מכן עיניו סטו אל עבר המחברת שמיהרתי לסגור. לא לקח לו הרבה זמן להבין מה עשיתי בזמן שלא היה בבית, ובתגובה לכך מבטו התקשה ולסתו התהדקה.

עידו סב על עקביו ויצא ממפתן חדרו. צעדים מתרחקים נשמעו, והותרתי לקול יפחה חנוקה לצאת מפי. הרגשתי את הכאב יושב על לבי, והרגשתי את הכאב של עידו.

יצאתי מהחדר כשרגליי רועדות מעט, והתקדמתי אל עבר הסלון בעקבות עידו.
הוא נשק לראשה של שיר הישנה, ונשא אותה ככלה בשתי ידיו אל עבר חדרה.

לאחר מספר שניות בהן עמדתי בסלון הבית, שפתאום נראה לי כה עצוב ובודד, עידו יצא מחדרה של שיר והביט בי בשנית. מבטו התרכך מעט לעומת המבט הכועס והמשתק שפגש אותי קודם לכן, אך אף הבעה לא ניכרה על פניו היפות והחבולות, כנראה כתוצאה מהמריבה עם בן.

״אני יוצא לעשן,״ הוא הודיע והופתעתי למשמע תגובתו, ציפיתי שידרוש שאצא מביתו, או יכעס על מעשיי, אך זה כל מה שאמר.
לא ידעתי שעידו מעשן, ואם להגיד את האמת זה איכזב אותי מעט, אך הערכתי את הסבלנות והכבוד שעוד רכש כלפיי, ולא סילק אותי מביתו.

עידו הזיז את הויטרינה הגדולה והשקופה שהפרידה בין סלון הבית אל החצר הגדולה. בין החצר לבית היה פטיו קטן, שבו הייתה ספה אחת רחבה, כורסת יחיד לבנה, שולחן קטן וערסל שנתלה בין עמודי התווך של הבית.

ניצלתי את העובדה שעידו בחר לנהוג בכבוד בכדי לדבר איתו, וידעתי שזה או עכשיו או אף פעם.

עידו התיישב על הספה הרחבה, ושלף חבילת סיגריות מכיס מכנסיו. הוא רכן להדליק אותה, וכיסה אותה בעזרת ידו השמאלית כדי למנוע ממשב הרוח הקרה לכבות את האש.

יצאתי בעקבותיו והתיישבתי על הכורסה הבודדת שנחה מימין לספה הרחבה. הבטתי בעידו שתחב את הסיגריה לפיו, ושאף את האוויר לראותיו. מבטו השקיף קדימה, אל עבר החצר הגדולה, וברקע נשמעו קולות המים היוצאים מהבריכה שבביתו, בעקבות הרוח שהוציאה אותם החוצה.

״אני מצטערת,״ פציתי את פי לאחר מספר דקות של דממה מוחלטת. ״אני לא יודעת מאיפה להתחיל אפילו.״ מלמלתי כשהבנתי שיש לי הרבה על מה להצטער.

הייתי צריכה להצטער על כך שלא סיפרתי לו על הנשיקה עם בן, על כך שכשעזב העדפתי לתת לו את המרחק שלו, ולא נלחמתי גם אני על הקשר שלנו כמו שצריך, ועל כך שנכנסתי לחדרו וחיטטתי בדבריו האישיים ביותר.

עידו נשען אחורה עם גבו על משענת הספה שנראתה נוחה להפליא, ועיניו הכחולות, שנראו מעט אפורות בשל צבע השמיים, פגשו בעיניי החומות.