זכרי אותי

פרק 45 - חלק א׳

כעבור שנתיים וחצי
- נקודת המבט של חן -

״אני לא מאמינה שאת יוצאת לקצונה.״ אמרתי בפליאה, בעודי בוהה בהשתקפותה של היילי דרך המראה. היא סלסלה את קצוות שערותיה הבהירות בעזרת בייביליס, ועיניה הירוקות הבריקו ברגש מבעד למראה.

״תאמיני לי שגם אני,״ היא מלמלה בריכוז, וחיוך קטן ובלתי-נשלט נפרש על פניה. ״החיילת המושחרת בצה״ל חותמת עוד שנתיים.״

בעוד שלי נשאר עוד חודש עד תום השירות הסדיר שלי, היילי, אשר החלה את שירותה כסמב״צית והתגלגלה לחיל המודיעין, בחרה להאריך עוד את תקופת שירותה הנצחי.
במשך תקופה ארוכה היא לא הפסיקה לקטר עד כמה היא שונאת את התפקיד בו היא נמצאת, ולא פעם איימה להשתחרר על נפשי מצה״ל. לבסוף, כשלושה חודשים לפני תום שירותה הצבאי, הציעו לה תפקיד המשך שנשמע כמו חלום.

״הצבא באמת מתכוון לממן לך דירה בהרצליה?״ שאלתי בפליאה בשנית, למרות שאת המידע שמעתי לראשונה כבר לפני חודש. לקח זמן עד שהיילי אישרה שכל התהליך אכן יצא לדרך. היילי המהמה בתגובה לשאלתי, והעבירה קווצת שיער נוספת ומסולסלת אל קדמת כתפה. ״ובאמת תעשי יומיות עם משכרות של חמש ספרות?״ המשכתי לשאול כחסרת אמונה, וחיוכה של היילי התרחב כשהנהנה.

״הלוואי והייתי יכולה לספר לכם עוד על התפקיד, אבל זה ממש מסווג.״ היילי נאנחה בתסכול והניחה את הבייביליס את השידה שניצבה למולנו, לאחר שדאגה לכבות אותו. ״זה תפקיד ראשון מסוגו שאני ודנה קיבלנו, והקצין שלי הבטיח שהתנאים האלו זה עוד כלום לעומת מה שמחכה לנו.״ היא ציינה את שם חברתה עוד מימי הטירונות שכבר יצא לי ולספיר להכיר.

צלצול הטלפון הרוטט הורגש בכעס מכנסי האחורי, ושלפתי אותו במהירות. הורדתי את בהירות המסך עד לכדי רמה שאפילו אני לא ראיתי כלום, רק כדי להסתיר מהיילי את ההתכתבויות.

לרגל תפקידה החדש, בן החליט שמוצ״ש זהו הזמן המושלם לערוך להיילי מסיבת הפתעה. לולא הייתי מנצלת את ימי החופש האחרונים שלי לפני החפש״ש, כנראה שהייתי מתנגדת לרעיון המופרך הזה. אין משחיר כמו לצאת לבילוי ערב לפני החזרה לבסיס.

בנצ׳וק: מה קורה? כולם כבר פה, מחכים לכן.
חן תבור: היא בדיוק סיימה להתארגן, אנחנו כבר יוצאות.
בנצ׳וק: אין עלייך, חנה.
בנצ׳וק: יש משהו שאני צריך לספר לך כשתגיעו, תזכירי לי להגיד לך כשאני עוד בראש.
חן תבור: מספיק כבר לחפש סיבות להשתכר!