זכרי אותי

פרק 28 - קיץ בקנדה

- נקודת המבט של עידו -

צליל השעון המעורר של בן העיר אותי משנתי, וקיללתי אותו על כך שהוא קם בשעה כה מוקדמת.

״בן שרמוטה...״ מלמלתי בקול צרוד מעייפות כשבן לא התעורר מהשעון, שהמשיך לנגן בעוצמה את השיר פאוץ׳.
״יא כוסית תקום כבר.״ טמנתי את ראשי תחת הכרית, ועיניי העייפות סירבו להיפקח.

כאילו היקום ראה את מצוקתי, והשעון חדל מלצלצל. אפילו הוא התייאש מהעובדה שבן לא התעורר.
מצאתי את עצמי נשאב חזרה אל שינתי, עד שהשעון החל לצלצל מחדש ומנע ממני מנוחה שלווה.

ישנתי הלילה במצטבר כשעתיים בלבד, כשמחשבות מפריעות לי להירדם, וסיוטים בלתי-נגמרים מעירים אותי אחת לכמה דקות.

התייאשתי לחלוטין, נכנעתי לשעון המעורר והחלטתי לקום על רגליי. יצאתי מחדרו של בן אל עבר חדר השירותים שבביתו, ונעמדתי מול האסלה כשמכנסיי שמוטים מתה.

שנאתי להשתין כשאני גמור מעייפות. זה היה כמעט כמו פיפי שיכור, רק הרבה פחות כיף והרבה פחות בראש.

מרחתי משחת שיניים על אצבעתי המורה, והחלתי לצחצח אותן באילתור רב. התרשלתי אתמול כשהלכתי לישון מבלי לצחצח שיניים, כאמור אחד הדברים שאני הכי דוגל בהם הוא הפעולה היומיומית הזו.

פלטתי את הקצף בטעם המנטה שנוצר בפי, וגרגרתי מים בגרוני כששטפתי את הנוזל החוצה. ניגבתי את פניי בעזרת מגבת שהייתה תלויה לצד הכיור והמראה, והבטתי בבואתי המשתקפת מן המראה.
שקיות שחורות ניקוו מתחת לעיניי, ושפתיי היו יבשות בשל העובדה שלא שתיתי ואכלתי כבר יומיים, מבלי לכוון לכך.

העפתי מבט אחרון אל המראה לפני שיצאתי מחדר המקלחת, וניסיתי לשכנע את עצמי שאין דבר שקפה שחור לא יצליח לפתור.

צעדתי אל עבר המטבח במטרה למצוא קפה שחור, אך ללא הואיל. פתחתי מספר ארונות מטבח, כמה מגירות וגם כמה צנצנות, אך לא מצאתי את האבקה השחורה והחזקה.
פתחתי את המקפיא וכמעט ולא הופתעתי כשמצאתי בתוכו שקית קפה טורקי, סגורה באמצעות אטב בין קופסאות הגלידה, שבוודאי היה בהן קציצות ברוטב. רק אנשים שלא נוטים לשתות קפה שחור על בסיס יומי מאחסנים אותו במקפיא, למקרה שאיזה אורח יגיע.

מילאתי בקומקום שניצב ליד הכיור מים, והפעלתי אותו בתקווה שהמים יתחממו בהתאם. הבטתי בביתו של בן שנראה חדיש ומתקדם, ותהיתי איך אנשים עדיין מסוגלים להישאר מאחור ולהשתמש בקומקום בשביל להרתיח מים.

״בוקר טוב.״ בן הגיח מאחורי גבי, כשהוא משפשף בעזרת ידו הימנית את עינו האחת, ובעינו השניה מביט בי. ״מה זה, כמה זמן אתה כבר ער?״

״מאז שהשעון שלך התחיל לשיר ׳בוא, זה אתה שרצית לבוא׳.״ עקצתי אותו על כך ששם שעון מעורר של נועה קירל כמו ילדה בת שתיים עשרה עם קוקיות, במקום להתעורר עם איזה צלצול מכ״ם רצחני.