זכרי אותי

פרק 24 - חצי חברה

- נקודת המבט של עידו -

פיזרתי את תכולת השקית השקופה על השיש בחדר המקלחת. בעזרת הזרת שלי, סידרתי את כל החומר הלבן לשורה אחידה, והתעצבנתי כשנשימתי העיפה בטעות את האבקה, והסיטה אותה משורתה.

התכופפתי אל הכיור שהיה נמוך ממני במספר רב של סנטימטרים, והצמדתי את אצבעתי המורה אל הנחיר הימני באפי. הסנפתי את תכולת השורה, ועיוותי את פניי באי נעימות.

הלב שלי החל לקפץ במקומו, ולהלום בחוזקה שלא הרגשתי מזה זמן מה. תחושת הריחוף המוכרת החלה להתפרס בגופי, וסחרחורת קלה תפסה את ראשי.

״עידו!״ קולה של שיר נשמע הולך וקרוב מהמסדרון, והחלתי להעיף את שאריות האבקה הנותרות אל עבר הריצפה, בתקווה שאזכור לטאטא אותן אחר כך.

״מה, בובה?״ שאלתי את שיר בעודי נשען על השיש בחדר המקלחת, ומשכתי באפי מעלה שאריות אבקה שדגדגו את אפי והפריעו לי.

״למה אתה לא לובש פיג׳מה?״ היא שאלה ונכנסה אל חדרי, בעודה מצביעה על החולצה הלבנה והקצרה שלבשתי, יחד עם מכנס הברמודה בצבע בז׳.

גל חום עז התפשט בגופי במהירות, ומיהרתי לצאת מחדר המקלחת כדי להדליק מזגן.

״מה?״ שיר שאלה בתמיהה, והניחה את כף ידה על סנטרה כאחת החושבת. ״חם לך?״ היא המשיכה לשאול, והסתכלתי על הפיג׳מה הארוכה שכיסתה את גופה הקטן.

״כן שירשור.״ השבתי לה והתיישבתי על קצה מיטתי, במטרה לאזן את הסחרחורת שבקרוב תרגע. ״אני יוצא ליום הולדת של חבר.״ השבתי גם לשאלתה הראשונה.

״אה...״ שיר פלטה מפיה, והתיישבה על המיטה לצדי. ״גם חן תהייה שם?״ שרבבתי את שפתיי כחסר מענה, ומשכתי בכתפיי.

״אני לא יודע,״ אמרתי והבטתי בעיניה הסקרניות והגדולות של שיר. ״אנחנו בהפסקה.״

״מה זאת אומרת ׳אנחנו בהפסקה׳?״ שיר שאלה בקולה המתוק, וחיוכה התעקל מטה כך שפניה הפכו לעצובות.

״זה אומר שיש לנו שבוע הפסקה אחד מהשניה,״ החלתי להסביר לשיר, למרות שאפילו אני התקשיתי להבין את המצב. ״ואז כשהוא יגמר אני הולך להחזיר אותה אליי.״

״להחזיר אותה מאיפה?״ שיר כיווצה את גבותיה בחוסר הבנה, ושפשפתי את שיערות ראשה בתגובה.
״להחזיר אותה אליי,״ הסברתי. ״שהיא תהייה חברה שלי, הבנת?״

״לא רוצה,״ שיר משכה את כתפיה מעלה, והסתכלה עליי במבט זועף.
״לא רוצה מה?״ שאלתי בבלבול, ומעדתי מעט קדימה כשהסחרחורת פגשה אותי שוב.

״אני רוצה שתהיו עכשיו חברים, לא בעוד שבוע.״ שיר אמרה ופרצופה הזעום עדיין נשאר על פניה.
״זה יכול לקחת גם יותר משבוע.״ אמרתי לשיר, שלא התרשמה במיוחד מאמירתי. ״אבל בסוף זה יקרה, אני בטוח בזה.״