זכרי אותי

פרק 17 - נסיכת הנילוס

- נקודת המבט של עידו -

״אתה זוכר את ההופעה מחר, נכון?״ שיר שאלה בעודה נכנסת לחדרי, ונשכבת לצדי על המיטה.
״בטח.״ השבתי לה ושפשפתי את שיערות ראשה.

לגמרי שכחתי מההופעה. הייתי טרוד ועסוק בדברים אחרים, שאפילו לא התפניתי לחשוב על כך. אני לא יודע מה הייתי עושה אם היא לא הייתה מתזכרת אותי.

״מחר בשבע אתה תהיה במתנ״ס, כן?״ היא הוסיפה בציפייה, מוודאת שאני אכן מודע למיקום ולשעה.
״שאני אפספס את ההופעה שלך?״ שאלתי ודגדגתי את בטנה הקטנה, וצחוק מתגלגל יצא מפיה.

״גם אבא יבוא?״ שיר המשיכה לשאול לאחר שצחוקה נרגע.
״אני לא יודע.״ אמרתי את האמת הכואבת בשבילה, אך לא רציתי לפתח לה תקוות שווא. מבטה של שיר נפל, ועיניה הכחולות והגדולות הביטו בי בצער.

מהיום שבו אבי עזב את הבית, לא יצרתי איתו קשר פעם אחת. תקופה ארוכה שחיכיתי ליום הזה, בו אוכל לנתק איתו את הקשר, ומכאן אנחנו שני אנשים זרים.
לא אכפת לי איפה הוא גר, מה הוא עושה או עם מי הוא נמצא, אך אם הדבר חשוב לשיר - אני אדאג שהוא יגיע.

״אני אדבר איתו.״ פלטתי מפי עוד לפני שחשבתי על דבריי, וחיוך רחב נפרש על פניה.
״יש!״ שיר קראה באושר וקפצה עליי בחיבוק. ״אתה האח הכי טוב בעולם, אני אוהבת אותך.״

״יאללה, כדאי שתלכי לישון קטנה.״ טפחתי על בטנה של שיר לאחר שהבטתי בשעון, שהורה על השעה תשע בלילה. ״כבר מאוחר ויש לך יום חשוב מחר, את צריכה לנוח.״

״אני חושבת שלא אצליח להרדם, אני מתרגשת.״ שיר אמרה ועיניה נצצו, ידעתי עד כמה הריקוד חשוב לה.
״אני מציע שתנסי, ואם לא תצליחי תקראי לי, אבוא להיות איתך.״ הצעתי לשיר, והיא הנהנה בחטף.

יצאנו מחדרי כששיר הולכת לאחל לאמי לילה טוב, ואילו אני יוצא החוצה כדי להתקשר לאבי.

יצאתי החוצה והוצאתי סיגריה מכיסי, הייתה לי תחושה שהיא לא האחרונה שאדליק לערב זה. חיפשתי את המספר של אבי באנשי הקשר, חייגתי והצמדתי את הטלפון אל אוזני.

״אבא.״ אמרתי בטון עצבני למדי, לאחר מספר צלצולים בהם המתנתי למענה מצדו.
״מה אתה רוצה, עידו?״ הוא שאל בקרירות מבעד לטלפון, קצר ולעניין בלי הרבה שאלות.

״לשיר יש הופעה מחר במתנ״ס בשעה שבע, תהייה שם.״ הודעתי ובאתי לנתק את השיחה, אך תשובתו קטעה אותי.
״אני לא יכול,״ הוא אמר וזעם גאָה בתוכי. שאפתי את אוויר הסיגריות המריר לריאותיי, והרטטתי את רגלי בכעס. ״יש לי פגישה חשובה.״

״אם אתה רוצה שהבת היחידה שלך תמשיך לאהוב אותך, כדאי שתהייה שם.״ הודעתי נחרצות וניתקתי את שיחקת הטלפון, לא מאפשר לו לתת לי תירוץ נוסף.

הורדתי את הטלפון מאוזני בכעס, והבטתי בצג הטלפון שלי.

צורפת לקבוצת ׳היפים והנכונים׳ על ידי בן האח
היילי אורן: קפה בכיכר?
ספיר גולן: כןןןןןןן!!!!!!!!
בן האח: יאללה זורם, רבע לעשר כולם שם.