דניאל נשאר קרוב לריף, מבשל לו ארוחת ערב ואוכל איתו ביחד בשקט.
נראה שריף מהורהר..
הראש שלו נח על כף ידו והוא משחק באוכל שלו לפני שהוא לוקח ביס.
דניאל לא שואל עדין, מחכה לראות אם מה שהוא יבוא ממנו..
אבל ריף לא אומר כלום.. הוא ממשיך לאכול עוד קצת עד שהוא כנראה שבע והולך לשטוף את הצלחת בכיור.
"תעזוב את זה, אני אדאג לזה" דניאל אומר בשלווה, אבל ריף מניד ראש.
"אני לא חסר יכולת, לשטוף צלחת לא יהרוג אותי" ריף מפתיע את דניאל, שלא מצפה לקאמבאק על דבר כל כך סתמי ונונשלנטי.
הוא מחייך, ממשיך לאכול וצופה בריף פותח את המקרר ומסתכל.. סוגר אותו כמה דקות אחרי ומסתובב, מביט מסביב בביישנות, מושך את השרוולים שלו כדי שיסתירו את ידיו ומסתכל מסביב.
דניאל מסיים את האוכל ושוטף את הצלחת שלו גם הוא.. ממשיך להסתכל על ריף מפעם לפעם- שבוהה בנוף מחוץ לחלון- ים רגוע ויפה, כמה אוניות באופק ומספר אנשים על החוף...
דניאל מסיים ומייבש את ידיו, מסתובב ונשען על השייש, עוקב במבטו אחרי הבחור שהולך לצד קיר הזכוכית במטבח וצופה בנוף.
"אתה רוצה ללכת לחוף?" דניאל שואל בשקט, צופה בריף מסתובב במבט מבולבל.. כנראה שהוא בהה.. אבל הוא מהנהן בחיוב ודניאל מהנהן אליו בחיוך קטן בחזרה.
"בוא ונלך אם ככה" הוא מחווה בראשו לכיוון היציאה- לוקח איתו את הכרטיס לחדר ומשלב את אצבעותיו באצבעות ידיו של ריף, הולך איתו למעלית ומחכה לידו בשקט.
----------
אחרי עשר דקות של הליכה לאורך החוף, דניאל מתקרב קצת לריף והולך עם ידיו מאחורי גבו, בקצב של ריף, סבלני ושקט.. נותן לבחור קצת שלווה.
הם מתיישבים אחרי חמש דקות נוספות, וריף יושב באותה צורה כמו באותו יום כשדניאל ראה אותו בצל העץ ההוא- ברכיים צמודות לחזה וידיים חובקות ברכיים.
"אתה יכול להישען עליי אם זה יותר נוח לך" דניאל אומר באיטיות, מביט בריף בלי הבעה מיוחד כדי שלא ירגיש מוזר.
ריף מהנהן, מקבל את המחווה ושם את ראשו על כתפו של דניאל- גורם ללב של הבחור להחסיר פעימה.
דניאל מסיט את מבטו לרגע, מביט לצד השני ונושך שפתיים.. רוצה לחבק אותו אבל יודע שזה יהיה יותר מידי בשביל ריף כרגע, מרגיע את עצמו לפני שהוא מסובב את מבטו חזרה לבחור שבוהה בנקודה רחוקה בים שמולם.
"למה היא ניסתה לפגוע בך? אתה כל כך..." דניאל פולט את זה בקול וריף מרים אליו מבט מלווה במצח מקומט.
"אתה מקסים.." דניאל נאנח.
"איך היא הייתה כל כך קרה?" דניאל מדבר בטון כאוב וריף מתיישר, מביט בו בבלבול.
"אה.." הוא פולט עלחישה.
"זה בסדר.." הוא טופח לרגע על ברכו של דניאל, שמרים אליו עיניים שעומדות להתפרץ בבכי.
לא לוקח לדמעות זמן לזלוג, הן מרטיבות את הפרצוף של דניאל וריף מסובב את גופו אל דניאל במבט מבולבל ומבוהל, מנקה את דמעותיו.
"למה אתה בוכה?" הוא שואל בבהלה, בוחן את הפנים של דניאל, שמתייפח.
"אני כל כך מצטער על מה שקרה לך ריף.." דניאל מניח את ידיו על פרצופו ומסתיר את פניו, לא יכול להחזיק את הרגשות שלו הפעם.
"מה?" ריף מביט בו בבילבול.
"לא עשית כלום.." הוא לוחש בחוסר הבנה.
"אני מצטער שהיית חייב לעבור את זה.. לא מגיע לילד כל כך מתוק וטהור כמוך לקבל יחס כל כך מרושע..." דניאל מלטף את פניו של ריף בעדינות בעודו מנקה את דמעותיו בשרוולו.
"אני אעניק לך רק ימים טובים וסיבות לחייך מעכשיו.. בסדר?" דניאל מסיט שיער מפניו של ריף, שעיניו ננעלות בשל דניאל..
ולרגע..
ריף מרגיש כאילו הוא חולק את הרגשות הקשים ביותר שלו עם הזר הזה.. שעכשיו לא מרגיש כל כך זר..
הוא כל כך כנה לריף, כל כך רגיש ונחמד..
ריף לא יכול שלא להרגיש חיבור בינהם..
דניאל מבין אותו כמו שבחיים לא הבינו אותו.
------
עוד מעט אחזור לקו הבריאות סוף כל סוף, ואז נפציץץץ😎
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Tínedžerská beletriaריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
