כשיום חמישי הגיע, ריף נכנס בשקט לאחוזה ועלה לחדר של סבא שלו, שם את המעטפה עם הכסף בחדר העבודה של אבא שלו ונכנס מיד אחר כך לחדר של סבו שהיה ממש ליד.
החדר היה גדול, עם קירות לבנים והרגשה של פאר כמו כל שאר הבית.
הוא שכב על מיטה ענקית שריף לא שם לב אליה בפעם האחרונה והבין כמה כסף יצא על החדר רק אחרי שהוא שם לב לספות, לפלזמה הענקית שממול לסבו ובמיוחד לאח שדלקה מימינו.
"ריף" סבו התיישב ישר, מחייך ומושך אותו לחיבוק, מוציא לריף מליד ראשו שמיכה חמימה ומכסה את הנכד הצעיר והיפה שלו שאהב יותר מהכול.
"היי סבא" ריף מדבר במבוכה, חסר נוחות כשסבו שם עליו מה שהוא מהבית הזה, אבל מרגיש רע לסרב לו.
"מה עשית השבוע? הבנתי שהם פגשו אותך בארוחה משפחתית בחוץ ולא הצטרפת..למה?"המבט הבוחן שלו גורם לריף לאי נעימות.
הוא יודע שהוא מאכזב אותו אבל הוא לא קשור למשפחה הזאת.
"אני ממלא לא הילד שלה ולא אח שלהם" ריף ממלמל בשקט
"מה זה משנה?" ריף מביט לצד בנסיון להתחמק מהמבט של סבו.
"למה אתה רואה את זה ככה? אל תקח על עצמך טעות שאבא שלך עשה" סבו טופח על גבו בעדינות, מביט בילד שבור הלב בזהירות.
"הם התגרשו, הוא היה עם מישהי ואתה נולדת..
הם חזרו והכל היה באחריותו לתקן... זה שהוא לא הצליח לחבר ביניכם זה לא בגללך. היית ילד.. אתה עדין ילד." סבו ממשיך לטפוח על גבו בעדינות, מביט בילד על סף בכי ואוסף אותו אליו.
"הלוואי שהייתי נולד במשפחה אחרת" ריף מדבר בקול חנוק, עוצר את הבכי שלו מלצאת ומביט בסבו, שממשיך לטפוח על גבו בעצב.
"אל תהיה כזה" סבו מדבר בעצבות, מרגיש רע שהנכד שלו מרגיש ככה לגבי משפחה שהוא השתדל כל כך שתהיה למופת.
"אין ברירה אחרת מאשר לחיות בעצמי, אחרי שתעזוב אותי אני אשאר לבד" ריף מתיישר, מוחה את דמעותיו בעצב ומשפיל מבט.
סבא שלו מעביר לו טישו.
"אתה לעולם לא תהיה לבד"הוא מחזיר לריף בכנות, שמרים את מבטו אל סבו ונועל את מבטיהם.
סבו לוקח כמה נירות טישו ומנקה את דמעותיו, מלטף את ראשו.
"אני גאה בך. בין אם אתה פה או שם. ואני מאמין בך. בין אם אתה פה או שם" סבא שלו מנשק את מצחו.
"תעשה מה שאתה מרגיש לנכון"סבא שלו אומר בקול רגוע, מרגיע את הילדון שיושב לידו בהבעה שבורה.
הם יושבים בשקט לכמה רגעים, ריף נרגע לאט ונושם עמוק, לאט לאט מעביר את התחושות הקשות וחוזר להתעלם ולהדחיק.
הוא בוהה, ולרגע הפה שלו מהיר מהשכל שלו.
"גם אתה מאוכזב ממה שקרה?"הוא פולט, אבל מביט בסבו בלי חרטות.
אבל סבא שלו פולט גיחוך, מניד ראש ומביט בו במבט רך.
"אני מאמין שאתה לא מספר לי משהו חשוב, ואני נשאר בחיים רק כי אני מחכה שתספר לי, כדי שאוכל לטפל בזה" הוא מלטף את אחורי ראשו של הילד, שנבהל כשארבע מהאחים שלו נכנסים לחדר.
אחותו רירי, אחיו ברוק, אחותו מריה ואחיו מתיו, בסדר עולה בגילאים.
ריף נעמד מיד, מוריד את השמיכה מעליו וחוזר להיות קריר.
הוא משתחווה בפניי סבא שלו באופן כמעט בלתי מורגש ומתכוון לצאת.
"אתה לא יכול לסבול אותנו רק לכמה שניות?באנו כדי לראות אותך" רירי עוצרת אותו, ידה מונחת על כתפו והוא לוקח אותה בעדינות ומוריד אותה ממנו.
"אני חייב ללכת" הוא אומר בקרירות, יוצא ונתקל באימא ושני הילדים האחרונים שחסרים, נעצר ומהנהן אליהם לרגע לפני שהוא מנסה ללכת.
"אני שמחה לראות אותך" האישה ניראת מוארת, שפת הגוף שלה בכנות מראה כמה היא שמחה לראות אותו.
ריף תמיד חשב שהיא אישה טובה מידי בשביל אבא שלו.
ריף מהנהן שוב, עובר אותם ויוצא מהבניין, חוזר לבית שלו באוטובוס.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
