כשריף ודניאל שכבו יחד במיטה באותו לילה, ריף נצמד לדניאל ישירות- מה שגרם לדניאל להיות עצוב פתאום.
"אתה עדין חולם סיוטים, נכון?" הוא שואל ברוגע וריף מהנהן.
"אני אשן בסלון אם זה מפריע לך" ריף מרים לדניאל מבט ודניאל מניד אליו ראש במבט מזועזע.
"ממש לא. אני פשוט דואג, בגלל שאתה ישן לבד" דניאל מביט בריף שמהנהן לאט בהבנה.
"לפעמים זה נהיה קשה מידי, אבל אז אני לוקח את החולצות שהבאת לי וזה גורם לי להרגיש טוב יותר" ריף מדבר בכנות- העיניים שלו ננעלות על של דניאל ויש לרגע שקט.
שקט שבו דניאל מודה לאלוהים על היצירה הזאת שלו.
"אני מצטער" דניאל לוחש לריף, מלטף את שיערו לאחור לאט.
"על מה?" ריף מבולבל.
"על שאני לא מבקש רשות" דניאל לא יכול להתאפק יותר.
הוא מצמיד את שפתיו לשל ריף ומנשק לאט, תופס את פניו באחת מידיו ומעביר את לשונו בין שפתיו, מבקש להיכנס.
נראה שריף לא מנוסה.
הוא פותח את פיו לאט והוא בהחלט מהוסס... מופתע.
דניאל לא נסוג עם זאת, מכניס את לשונו לפה של ריף ומלטף איתה את הלשון של השני, השפתיים שלהם ננעלות זו בזו ודניאל מוביל- מחזיק את פניו של ריף במקום ומוצץ את שפתו התחתונה בעדינות, מקווה שהרגע הזה לא יגמר.
הנשיקה נמשכת כמה רגעים ארוכים והוא מתנתק מהשפתיים של ריף רק אחרי שאין לו אויר- יורד בנשיקות קטנות אל הצוואר של הבחור ההמום שלידו ואז עולה בחזרה אל פרצופו של ריף- מניח נשיקות על מצחו, לחיו, אפו ואז מסיים שוב בשפתיו- הפעם בנשיקות פשוטות יותר.
ריף נהנה מהיחס הזה, הוא לא יכול שלא .
אבל הוא באמת לא היה בטוח אם דניאל נמשך אליו.. ריף לא חשב שהוא מושך אז הוא לא ציפה לדבר, נהנה מהנוכחות של דניאל כל עוד הוא שם.
אבל עכשיו זה היה אחרת.. עכשיו דניאל נתן לו את הסימן הכי ברור וגדול וריף היה פשוט מבולבל.
"מכל האנשים היפים בעולם.. למה דווקא אני דניאל?" ריף הרגיש שהוא מוצף פתאום- האהבה הזאת.. היה לו קשה להכיל אותה.. הוא התרגל להיות לבד, זרוק ושנוא.
"למה דווקא את הבחור הכי מסובך, דפוק, עם כל הנטל הזה מהעבר שלו.. למה בחרת להיכנס לחיים שלי כשאתה יודע שאני לא נורמלי" ריף מביט בדניאל בעיניים נוצצות מדמעות, הלב שלו עומד להתפוצץ מעצב ושמחה שמתערבבים ביחד והופכים למבלבלים.
"אתה לא דפוק או לא נורמלי.
אתה הבחור הכי אמיתי ונורמלי שיש.
אז מה אם אתה מסבוך? ואני לא? וגם אם הסיפור חיים שלך מסובך וכבד.. אז זה אומר שאתה לא ווה יותר? שאתה פגום שאיזה שהיא צורה?
אתה בכלל טורח להסתכל על עצמך במראה? אתה מבין שכל מה שעברת בחיים לא הצליח להכניע אותך ואתה פה? אתה מבין עד כמה אתה חזק ויפה אתה מבפנים?" דניאל מדבר כמעט בנזיפה. שונא כשריף מדבר על עצמו בגועל, הוא לא אוהב את השנאה העצמית של ריף.
"אבל גם אם כל זה נכון.. למה לא לבחור במי שהוא קל? למה לבחור לעבור איתי את כל זה?" ריף מביט בו מלא ברגש- העיניים שלו מתחילות לדמוע ודניאל מהיר למחוק לו את הדמעות.
"כי ככה זה באהבה ריף.. אתה עוד לא יודע הרבה על אהבה.. אבל באהבה, אוהבים אחד את השני עם כל הפגמים שיש בבן אדם.
ולא מנסים לשנות את האדם הזה- אלה דוחפים אותו להשתפר ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמו כי רוצים לראות אותו מאושר..." דניאל מדבר אל הבחור שבוכה בין כפות ידיו בחיוך רך.
"אני גאה בך. וגאה להיות שלך. והכי גאה שאתה שלי.
אל שתשכח את זה בחיים. ואל תטיל ספק באין שאני מרגיש אליך.
אתה הדבר הכי אמיתי שהיה לי בחיים ואני אסיר תודה שהכרתי אותך.
אני אוהב אותך עם כל הלב שלי, ריף.
אני אוהב אותך עם העבר שלך- כי זה חלק ממך... ואין בזה אפילו פסיק של כיעור. תכניס את זה טוב לראש היפה שלך" דניאל מדבר ברכות שגורמת לריף לבכות יותר.
הוא מניח נשיקה על השפתיים של הילד הנסער כנחמה ומחבק אותו אליו.
"אתה לא לבד יותר" הוא מבטיח לבחור הקטן שמחבק אותו מיד בחוזקה- מאמין לו.. ושמח שזאת האמת.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
