"בוא תספר לי איך כל זה התחיל באותו יום במלונית.. איך הגעת לשם?" החוקר מסתכל על הדפים מולו לרגע לפני שהוא מניח אותם בצד ומתכונן להתחיל להקליד- מרים רק אז מבט לריף, שיושב באי נוחות ומחבק את עצמו בפחד.
"כך את זה לאט חבר, יש לנו זמן" החוקר מרכך את הטון שלו מעט ודניאל שם לך ברעף מתחיל להתחוור בצורה קצת מלחיצה.
הוא מתיישב בצידו הימני של ריף, אבל באופן בו הפנים שלו לא ברדיוס של העיניים שלו.
הוא רוצה ללטף את גבו כדי שידע שהכול בסדר, אבל הוא לא רוצה שהנוכחות שלו תכביד על ריף מלדבר- אז הוא משתדל שלא לדבר, רק לנחם אותו במעשים.
ונראה שהליטופים של דניאל מחזירים את ריף למציאות.
הוא יוצא מהבהיה שלו ברגע שהוא מרגיש את היד של דניאל, אבל לא מעז להסתובב ולפגוש את מבטו.
"אתה בסדר? אתה יכול לענות על השאלה?" החוקר מביט בריף בדרגה.. הוא לא יודע אם ריף יהיה מסוגל לדבר- אבל ריף מפתיע אותו בהנהון ונאנח.
"ברי.. ברי סימסה לי לפגוש אותה שם" הוא ממלמל אל החוקר במבט רדוף, מרגיש לא בנוח, אבל מתנחם במגע של דניאל.
"מה היא סימסה לך? " החוקר שואל בזמן שהוא מביט על הניירת משמאלו ואז מתחיל להקליד במחשב שלו.
"היא סימסה לי לבוא לחדר 405" ריף מלמל והחוקר הרים אליו מבט שואל.
"אבל הכל קרה ב408.. לא?" החוקר נראה מבולבל לרגע, בוחן את הניירת שלידו בקפידה.
"היא בטח אמרה לכם רק מה שאתם יודעים" ריף נאנח, מעביר את אצבעותיו בשיערו בעצבנות.
"היא שכרה כמה חדרים.. אולי אפילו את כל הקומה.. איך יכול להיות שגם אחרי כל המהומה שהקמתי, אף אחד לא שמע את הצרחות? הקירות היו דקים מידי" ריף משפיל מבט לשולחן, בוהה בו בעיניים כמעט פעורות ומנסה להיאחז במגע של דניאל כדי לא לחיות את הכל מחדש.
החוקר בינתיים מוציא את התדפיס של ההוצאות של ברי לאותו חודש.
"אין כאן שום תיעוד מעבר לחדר 408.." החוקר נראה מבולבל שוב, הוא מאמין לריף- הוא באמת לא חשב על זה קודם- אבל אין אפשרות שאנשים לא היו מגיבים אם היו שם אנשים.
ואם אנשים שמעו את המהומה ולא עשו דבר, הם יכולים להיחשב שותפים למעשה.
"בדקת את החשבון שלו? של הבן שלו?" ריף מרים מבט עקשן לחוקר, שפוגש במבטו רק לשניה ואז ממהר להוציא את התדפיסים של השניים האחרים.
והינה זה שם- חצי מהחדרים באחד, והחצי השי בתדפיס האחר.
החוקר מכחכך בגרונו ומניח את הטפסים, מקליד את הדברים האלה במחשב שלו.
כמובן שיש עוד אדם שיושב וכותב את כל הנאמר בחקירה בעוד מחשב- אבל החוקר קיבל אישור מיוחד כדי להמשיך ולבנות את הראיות עם הדברים שריף יוכל לספר. ריף היה המפתח כדי לתת לברי את העונש הכי כבד וחמור שיהיה אפשרי.
"וכשהגעת לחדר.. היא הייתה שם?" החוקר שאל בקול צרוד- הוא בעצמו חדש לעבירות מין- והוא לא היה מוכן מנטלית לתיק שכזה.
הוא מנסה לאסוף את עצמו.
אחרי הכול, גם הוא רק בן אדם.
"כן" ריף לוחש.
"היא הייתה שם איתו.. הם דיברו על מה שהוא והשתתקו כשנכנסתי" ריף ממלמל בקול קודר.
"ומה קרה אחרי זה? מהרגע שנכנסת לחדר ועד הרגע שבו הוא תפס אותך?" החוקר ממשיך להקליד, מעיף בריף מבט מידי פעם וגם בדניאל- שיושב בשקט ומביט בריף בלי שום קול או תזוזה.
"ברי עזבה את החדר בגלל שיחה והאיש הזה התחיל לגעת בי.." ריף נחנק, משתעל ומנסה להשתלט על הרעד שמתחיל לתקוף את הגוף שלו.
"ניסיתי לעזוב, אבל הוא היה יותר חזק ממני.. באמת שנלחמתי.. אבל..אבל.." ריף מתחיל להזיע, זה נראה לעין והוא לא מפסיק לשנות תנוחה בכיסא.
הוא מרגיש את היד של דניאל נחה על גבו התחתון ומנסה להיאחז בחתיכת המציאות הזאת רק כדי לא להיכנס לפאניקה.
"לאט.. בזמנך אדוני.." החוקר מכחכך שוב בגרונו, מרגיש את האנרגיה הלחוצה של ריף ומדבר ברוגע בתשובה, מנסה להשאיר את השיחה תחת שליטה כמה שאפשר.
VOCÊ ESTÁ LENDO
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Ficção Adolescenteריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
