דניאל מצליח לשכנע את ריף בסופו של דבר- מוציא אותו מהדירה ומטייל איתו בחצרות של המקום הענק.
דניאל מדבר וריף מקשיב.
ובסוף הם עוצרים ליד ערסלי גינה, מתיישבים בהם.
הם לא יודעים שזה בדיוק מול החדר שבו יושבים אבא רוברט, רירי וברוק ומדברים.
רירי מיד מאתרת את אח שלה בשקט.
רואה אותו לראשונה אחרי כמעט חודש שבו סירב לראות את כולם.
כולם חוץ מדניאל שישב ודיבר עכשיו בזמן שריף נראה שהוא מקשיב.
ריף נראה מעוניין בשיחה.
רוברט היה מופתע לראות כמה טוב הם נראים יחד.
"הוא נראה נינוח איתו" ברוק אומר בלחש לאחותו, שמהנהנת אליו במבט עצוב, מהמהמת.
"חשבתי שדניאל צחק כשהוא דיבר איתי על להיות בן הזוג של ריף.. אבל נראה שהם באמת מתאימים" רוברט פולט בקול ומביט בריף בריכוז, מנסה לחשוב על דרך לגרום לו להרגיש בנוח..
נראה שלעזוב אותו לבד לא עזר בכלל- הוא התבודד וסירב לראות אפילו את סבא שלו.
אז הוא כן יכל לעשות?
"הלוואי שהוא ידבר איתי.. בפעם האחרונה שדיברתי איתו, הוא לא אמר לי מילה.
רק הסתכל עליי בחשדנות ועמד רחוק ממני.." רירי ממלמלת לאביה ולאחיה.
"הוא לא אוהב אותנו.. אחרי כל מה שברי סיפרה באותו יום.. אפשר להבין למה.." ברוק מדבר אל אחותו בשקט.
האמת היא שכל האחים הרגישו בושה.
הם ישבו לדבר על זה כשרוברט עזב עם ברי באותו יום והרגישו רע.
הם לא שמו לב שהם השאירו את ריף עד כדי כך בצד.
הם מעולם לא חשבו על ההתנהגות שלהם...
וזה חזר אליהם לפנים כמו בומרנג- סוטר להם בחוזקה כמו קריאת התעוררות.
"אולי נלך להביא לו ארוחת בוקר מחר? אולי ננסה שוב?" רירי אומר לברוק.
"אולי תנסו באמת..
אני בטוח שהוא מאוד בודד כשדניאל לא פה.. אולי אם תצליחו להתקרב אליו, הוא ירגיש פחות מאוים.." רוברט מחזק את ילדיו, מביט ברירי וברוק בחיוך ומלטף את ראשם.
"אני אנסה גם אני לדבר איתו מחר..
אנחנו לא יכולים להמשיך לתת לו להיות לבד" רוברט נאנח.
"אני מפחד שהוא יעשה מה שהוא טיפשי שוב" רוברט מביט שוב אל הזוג בערסלים.
ריף מהנהן ודניאל מחייך אליו, מחווה בידיו כל מיני דברים שרוברט לא מבין.
וריף נראה רגוע- הוא מהנהן כמעט באופן בלתי נראה מידי פעם מביט היישר אל העיניים של דניאל בעניין.
רוברט לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הוא ראה את העיניים של הבן שלו נושאות אפילו מעט רגש כמו עכשיו.
זה היה מוזר. ומרגש.
והוא הרגיש גם שמח וגם עצוב... הוא היה רוצה שהילד שלו יסתכל עליו ככה גם, אבל לא יכל להאשים אותו..
הוא לא גדל כמו השאר..
הוא לא קיבל מקום שבו הוא יוכל להביע את עצמו ולגלות את עצמו.
"יצרת קשר עם אמא שלו?" ברוק שואל את אבא שלו- שעיניו נתלשות מריף ונפגשות בשל ברוק.
רוברט מניד ראש.
"היא נפטרה.." רוברט אומר בשקט.
"מסתבר שריף עבר לגור איתה כשהיה בן 16..
והוא נשאר איתה עד שהיא נפטרה שנתיים אחרי מסרטן.
החוקר אמר שהיא לא התייחסה אליו יפה לפי מה ששכנים מהסביבה ספרו, אבל הוא עזר לה עם התשלומים של בית החולים, של הבית שלה ועם הקבורה.." רוברט לחש, נותן לדמעות הבושה שלו לזלוג במורד פניו.
רירי וברוק הביטו זה בזה לרגע , חסרי מילים.
"העולם באמת היה אכזרי אליו" ברוק מתקשה לעכל את המידע החדש.
"וכל זה הכישלון שלי.
אותכם טיפחתי וממנו התעלמתי" רוברט נאנח, מוחה את דמעותיו.
"עדיף לנסות לתקן מאוחר מאף פעם.." הוא מביט בילדיו בחיוך עקום ועיניים אדומות.
מסתובב והולך מיד אחר כך.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
