במהלך הסופ"ש של ריף ודניאל יחד, ריף נפתח עוד קצת- נותן לדניאל נשיקות מידי פעם, על הלחי או על הלסת או על החזה- מפתיע את דניאל בכול פעם.
ועד שדניאל החזיר את ריף לבית שלו, הוא כבר התחיל התגעגע אליו כשהם נכנסו עם הרכב לשטח של הדירה שריף שהה בה.
דניאל נאנח, מחזיק את ידו של ריף בחוזקה ומביט בו במבט דואג.
"אתה תתחיל השתמש בפלאפון השני ולדבר איתי דרכו? תוכל לעשות רק את זה בשבילי?" דניאל היה אכול דאגה-מנסה לא להראות כמה הוא לא רוצה לשחרר את ריף, כדי לא להכביד על הבחור שגם ככה ישב במבט עצוב לידו.
ריף מרים את עיניו לשל דניאל, מביט בהם בעצב לכמה רגעים ארוכים לפני שהוא מהנהן בעצב ואז נשען לכיוונו ומחבק אותו.
"אני אתגעגע אליך" ריף לוחש לדניאל, ממיס את ליבו .
-------------------------
" ברוך הבא" ברוק צעק לריף מהחצר- כששאר האחים יושבי מסביב לשולחן ומנפנפים לו בחיוך.
ריף קפא, מביט במכונית המתרחקת של דניאל ומרגיש עצוב.
הוא נתן לברוק נפנוף קטן ונכנס לדירה שלו, סוגר אחריו את הדלת והולך ישר לחדר שלו, מסדר את הדברים שלו חזרה במקום ומכניס את הבגדים שלו לסל הכביסה- מביט במכנסיים החדשים שדניאל קנה לו בעצב ומניח את שלושת הזוגות בסל.
אחרי שהוא סיים, הוא הלך לסלון והרים את הקופסה שהכילה את הפלאפון החדש שמריה נתנה לו.
הוא רצה לקיים את ההבטחה שלו לדניאל, אבל לא יכל... הוא החזיר את הקופסה למקום ונאנח, מניד ראש.
מחר, הוא החליט שהוא חוזר למסעדה שממנה התפטר לפני חודש- הוא יעבוד שם כמה שיתאפשר לו ואולי יחזור בהדרגה לעבוד בעוד מקומות.
הוא ידע שכולם רצו שהוא יישאר קרוב לעיניים שלהם, אבל היה לו משעמם ובודד והוא לא אהב את המפגשים עם המשפחה שלו.
הוא העדיף לברוח מהם.
יש דפיקה בדלת שמרתיעה את ריף מעט- והוא מביט בדלת ישירות, לא בטוח אם לפתוח אותה או לא.
אבל מי שמאחורי הדלת דופק פעמיים, שלוש.. ולא מוותר-
אז ריף נכנע לבסוף, פותח את הדלת ופוגש בפרצופים של מתיו וראיין.
הם מחייכים אליו, אבל הוא לא מחזיר בשום הבעה.
הוא עומד בכניסה ומחכה שיגידו לו מה הם רוצים.
" איך היה לך?" ראיין שואל בחיוך חמים, נראה זהיר ובוחן את פניו של ריף- שמהנהן בלי להגיד מילה.
"אבא קורא לך לשבת איתנו, הוא אומר שיש מה שהוא שחשוב שתשמע" מתיו מדבר גם הוא בחיוך, אבל שלו מובך יותר.
ריף מהנהן.
"אני אבוא עוד מעט" הוא ממלמל בשקט, סוגר את הדלת מיד אחר כך ומביט שוב בקופסה של הפלאפון- לא בטוח מה לעשות.
הוא נאנח, מחליט לקחת את הפלאפון הישן שלו איתו ולהמשיך להשתמש בו בינתיים עד שהוא ירגיש בנוח להשתמש בשני.
הוא מהסס אם לצאת, אבל בסוף יוצא מהדירה הקטנה והחשוכה והולך בחוסר רצון לאזור בו כולם יושבים, נעמד לידם בשולחן בשילוב ידיים ומביט בכולם מדברים ביניהם בהמולה.
"בוא ותשב" רירי ישר שמה לב אליו, מציעה לו כיסא- אבל הוא מניד ראש ומביט באבא שלו, מחכה שידבר.
"ריף, שב" רוברט שם לב לילד שלו, צופה בריף נותן מבט מהוסס לכיסא לפני שהוא מחליט להתיישב לבסוף.
"אני שמח שהצטרפת, בואו נהיה בשקט לשניה - זה בקשר לברי" רוברט מדבר בקול רם- וכולם אכן שומעים, מביטים באבא שלהם במבטים כועסים למשמע השם.
כולם חוץ מריף, שמשפיל מבט וגולש בכיסא, כמעט כאילו הוא מנסה להיעלם.
"ריף, אחרי אימות של ראיות שלקח זמן, ובגלל העובדה שלא הרגשת טוב.. דחינו את העימות בינך לבין ברי-
הוא מחייב, ואין לי דרך למנוע את זה לצערי.. לכן אתה תהיה חייב לדבר עם חוקר על הדברים האלה ואחר כך לעבור עימות מול ברי..התאריך הוא בעוד יומיים, נצטרך להתייצב מוקדם בבוקר בתחנה" רוברט מביט בילד שלו משחק באצבעותיו ומנסה לחשוב על דרך להקל עליו.
"חשבתי שאולי בפורום הזה תוכל לבחור מי שהוא שילווה אותך בעימות או לפחות בחקירה מול השוטר.." רוברט מביט בילדיו מסביב לשולחן ואז חוזר להביט בריף.
"לא תודה" ריף מניד ראש, ממלמל את המילים בשקט ומעדיף שלא להרים את עיניו לאף אחד.
"לא תודה? לא תודה?" מריה צועקת ומביטה בריף בעיניים רודפות ומבהילה את ריף- שמרים אליה עיניים פעורות.
"אם אתה חושב שאני נותנת לך ללכת ולשבת מול המפלצת הזאת לבד, אתה מאוד טועה אדוני היקר" מריה נוזפת בריף, שמוריד את עיניו חזרה לידיו מיד אחרי.
"אף אחד לא צריך לשמוע.
אני לא רוצה שתשנאו אותה בגללי" ריף בוהה במפת השולחן ומדבר בשקט.
אבל השקט שלו רועם. וכולם סביב השולחן מחליפים מבטים- מביטים בריף ואז באבא שלהם בדאגה.
"אז אולי דניאל ילווה אותך?" רוברט מציע וריף מהיר להניד ראש.
"הוא עובד" ריף עונה בקצרה.
"זה לא נתון לויכוח.
אני באה איתך.
אם אתה חושב שאתה תמשיך לעבור את החרא הזה לבד אתה טועה טעות מאוד מרה.
אני ממש לא מרשה לך להמשיך ולהתמודד עם הכל לבד.
זה או אני או שאני מתקשרת לדניאל עכשיו!"מריה נסערת. היא ניראת כאילו היא הולכת להתרומם מהכיסא שלה בכל רגע.
ריף נאנח, מביט לצד בכעס שהוא לא מבטא ואז מעביר כף כף ידו על פניו לרגע.
"תעשי מה שאת רוצה" הוא מדבר בקול קצת יותר תקיף, שלא מתאים לו- קם ועוזב את השולחן לפני שמי שהוא יכול לעצור אותו.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
