שבוע אחרי, ריף כבר מתפטר מהעבודה בחנות הנוחות ומתקבל לבר במלון מפואר בצד השני של העיר.
המשמרת שלו נחמדה, ולמרות המרחק מהבית, הוא די נהנה מהאווירה.
מקומות יוקרתיים יותר תמיד נחמדים יותר.. השכר הרבה יותר נדיב והתנאים תמיד טובים.
הוא בדיוק מסיים משמרת כשהמספר של סבא שלו מופיע על צג הפלאפון שלו... אבל הוא מתעלם מהשיחה , לא רוצה להיקלע שוב לשיחה עם אחד מהם.
הוא מיואש, ומחפש דירות זולות שיוכל לעבור אליהם בינתיים, כי הדירה הנוכחית גלויה עכשיו וכולם מגיעים אליה.
הוא עצוב שהוא חייב לעזוב, הוא ממש אהב את הדירה הזאת..ובעל הדירה היה נחמד.
אבל הוא חייב לעבור כדי לחסוך מעצמו את המפגשים הלא רצויים שהיו לו בשלושת השבועות האחרונים.
ריף מתקדם החוצה, מביט בשלושה גברים צעירים שעומדים ומדברים ביניהם בחליפות.
הם כולם מגונדרים, צוחקים ונהנים, נפרדים אחד מהשני לפני שאחד מהם מתחיל לחצות את הכביש בשאננות..
הוא לא שם לב שיש רכב שמתקרב אליו בשיא המהירות.. וריף לא רוצה למצוא את עצמו שוב חשוד ברצח, במעצר או בכלא.. אז הוא רץ וקופץ על הגבר שעומד עם הגב אליו ולא שם לב למתרחש, מתרסק יחד איתו בצד השני של הכביש ומונע ממנו להיפגע.
לוקח לו כמה רגעים להבין שהזרת שלו נפגעה ושהפלאפון שלו שוכב שבור הרחק מראשו.
הוא רוצה לבכות, קם ומנסה להדחיק את הכאב שהתפתח באצבע.
הוא צולע לפלאפון שלו מרים אותו, שם לב ששפשף את הברך שלו ומצטער שהתערב.
הוא מנסה ללכת לפני שמי שהוא יראה את הפנים שלו, אבל במקום זה תופסים אותו מהכתפיים ומסובבים אותו.
בחור גבוה מצל עליו- יש לו שיער חלק ושחור שמשוך לאחור, עיניים חומות וגדולות, אף פרופורציונלי ושפתיים תפוחות.
יש לו עגיל שמתנדנד באוזן השמאלית שלו, והחליפה הכחולה ההרוסה שלו נראת יקרה.
ריף קופא, לא יודע איך הוא יחזיר לו את הכסף אם הוא יבקש שישלם לו.
"אתה פצוע, בוא איתי לבית החולים" הזר אומר, תופס בזרועו של ריף ומנסה למשוך אותו.
ריף מתנגד, מושך את ידו מהאחיזה של הזר שמסתובב להסתכל עליו בשאלה.
העיניים שלו חדות, יש סביבן מין כהות שגורמת לו להיראות לא מכוער.. אלה אותנטי.. הוא מושך, ריף מודה שאין על זה ויכוח.
לפחות בראשו.
"אני בסדר" הוא מצייץ, מנסה שוב ללכת.
אבל הבחור הזר הזה לא מקבל לא כנראה.
הוא רואה את הבחור הקטן הזה צולע ומרגיש רע.
הוא מחליט להרים אותו, כורך את ידיו סביב ברכיו וגבו ומרים אותו בקלות, קצת מופתע מכמה שהוא קל.
"בבקשה.. אני לא רוצה ללכת לבית חולים,תוריד אותי.." ריף מבקש, מביט בזר בעייפות כשהוא מניח אותו בתוך הרכב שלו ונכנס מיד אחריו, מורה לנהג שלו לנסוע.
"אתה פצוע, ועזרת לי.. אני רק רוצה שתקבל טיפול ראוי כתודה" הזר בוחן את הבחור שנצמד לדלת הרכב.
שפת הגוף שלו סגורה ומפוחדת והוא מביט מעבר לחלון, נראה לא בנוח.
"למה אתה לא רוצה ללכת לבית חולים?" הזר הזה מביט בזהירות בבור לידו שזז באי נוחות.
"הם יתקשרו להורים שלי.. ואני מנסה להתחמק מהם" ריף עונה בכנות, מנסה להתכווץ לכיוון הפינה הרחוקה מהבחור הזר שבוחן אותו שוב ושוב בעיניו הקודחות.
"אם ככה, אני אוודא שאף אחד לא יתקשר..אני נותן לך את המילה שלי" הגבר הזר מדבר בקול נמוך, מחוספס ועדין.. מנסה לאותת לבחור שמולו שאין לו כוונות רעות.
אבל ריף נשאר מרוחק במהלך הנסיעה ולא מתקשר.
הוא מוצא את עצמו שוב בין הידיים של הבחור הזה ולבסוף מוצא את עצמו בחדר וי איי פי בבית החולים.
"הזרוע שלך והשפשוף יהיו בסדר, הן חבושות עכשיו ואני אביא לך כמה משחות לפצעים כדי שישארו נקיות מחיידקים ויחלימו מהר" האחות מחייך לריף, שמנדנד את רגליו באויר ומנסה להתחמק מהמבט של הבחור הזר שיושב וצופה בו מהספה שממול למיטה שעליה הוא יושב.
"אבל האצבע שלך היא סיפור אחר" היא נאנחת, מתיישרת ומביטה בריף בחיוך אדיב.
"יש שבר קטן, לא סתם התלוננת שכואב, ואני מופתעת שאתה לא בוכה.. אבל בכל מקרה, אני אטפל לך בזה, אני אצטרך לקבע לך את האצבע הזאת לקמיצה.. הכול אמור לעבור תוך חודש בערך, השבר לא נראה רציני" היא מסבירה בחיוך וריף מהנהן, צופה בה יוצאת מהחדר.
"אתה רוצה מים? מה שהוא לאכול?" הזר שואל בטון רגוע וריף מניד ראש, מנסה להתחמק משיחה.
——————
מה המחשבות שלכן?
יש לכן השערות?
בכל מקרה, כאן נגמרים פרקי הספיישל בהפתעה,
נפגש בפרק הבא.
מקווה לראות אתכן בתגובות ובהצבעות,
ותודה לכן על התמיכה 😇
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
