🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )

37

בשבוע שבא לאחר מכן, דניאל מבלה את הרבה מהזמן שלו ליד ריף.

הוא ישן על הרצפה לידו, מאכיל אותו,דואג לנוחות שלו ומשתדל לתת לו מרחב..

היום הוא היום התשיעי, ודניאל לוקח מריף את מגש האוכל של בית החולים,שם לו קופסה של ספגטי ודג אמנון מתובל בשולחן במקום.

"האוכל שלהם לא טעים ולא בריא.. הכנתי את זה לפני שהגעתי לפה היום , אז תאכל את זה במקום" דניאל מסביר לריף, שמביט בו במצח מקומט.

"אני לא מאכיל אותך הפעם, אני יודע שאתה מרגיש לא בנוח עם זה, אז תאכל, אני רק אסתכל" דניאל מחייך אל ריף ומסיט שיערות הרחק מפניו, צופה בבחור החשדן בוחן את קופסת האוכל, מרים מבט זהיר לדניאל.

"אתה רוצה שאני אוכל מזה כדי להוכיח שלא שמתי מה שהוא מוזר?" דניאל מביט בריף בעיניים רכות וריף מניד ראש במהירות, מתיישב לאט ולוקח את המזלג שנח ליד הקופסה, מביט על התוכן שלה בהיסוס.

דניאל נותן לו זמן, זוכר שהוא צריך להסתגל אליו ולמצב החדש.

ואחרי עשר דקות ארוכות, ריף מרים את המזלג עם קצת ספגטי וטועם בזהירות, לועס בשקט וכנראה מסיק שזה לא כל כך גרוע, כי הוא מרשה לעצמו לאכול כמעט הכול, חוזר לשכב כשהוא מסיים.

דניאל מרגיש קצת גאה בעצמו, הוא סוגר את הקופסה ומכניס אותה לשקית שממנה הוא הוציא אותה, מחייך חיוך קטן לעצמו ומושך את השולחן על גלגלים מהמיטה, מתקרב חזרה לריף, ששוכב עם הפנים אליו בפעם הראשונה.. משחק בשיערו בשקט ומביט בוא בוהה בנקודה רחוקה.

"אתה רוצה שאצא?" הוא שואל את ריף, שלא מחזיר תשובה.

דניאל מניח שלא.. כי בדרך כלל הוא יודע להגיד לו מתי ללכת.

הוא ממשיך ללטף את הילדון שמולו, שעיניו מודאגות כל כך ונראות מבוגרות יותר ממה שהן צריכות להיות.

"מה אתה רוצה שאביא לך לאכול מחר?" דניאל לוחש ברוגע, מביט בריף שמרים אליו את עיניו..

"אולי אני אעשה לך ניוקי? אתה אוהב אוכל איטלקי?" דניאל מחייך, עיניו רכות וחמימות וריף מפתיע אותו כשהוא נועל את מבטו במבט שלו לזמן ארוך, מהנהן לבסוף בלי הבעה מיוחדת וחוזר לבהות בנקודה רחוקה.

דניאל מחייך בפנים, בלב, מנסה לא להראות לו כמה הוא שמח לתקשורת המינימלית הזאת..

עם אחרים הוא לא מתקשר אפילו בהנהון.

אבל איתו הוא מרגיש בנוח להקשיב, לקבל ליטוף ואפילו לענות לו.

"כשתצא מפה, אני אקח אותך לים.." דניאל מבטיח וריף מרים אליו מבט שוב, הפעם הוא מלווה ברגש שדניאל לא יודע לשים עליו את האצבע.

אבל לפחות זה רגש.. זה חדש.. דניאל מסמן לעצמו את זה כעוד ניצחון.

"אל תדאג, אני אשמור עליך" דניאל עדין מלטף את הראש של ריף..

וריף בוחן את פניו לזמן ארוך, הגבות שלו זזות רק קצת בבלבול, בחוסר הבנה..

אבל הוא לא פותח את הפה.. הוא לא שואל.. הוא פשוט מסתובב לצד השני, מפנה לדניאל את הגב..

דניאל מבין את המסר מיד, מרשה לעצמו לחייך.

"אני אתן לך להיות לבד" דניאל מניח נשיקה על ראשו של ריף לפני שהוא מתיישר, לוקח את השקית שהביא איתו ויוצא מהחדר.