''אני עדין יכול לצבוע את השיער?''
ריף היה במושבים האחוריים של הרכב של דניאל עם דניאל, שואל אותו את השאלה במבט מהורהר בזמן שהנהג שלהם נסע לדירה של הבחור שהביט בריף במבט מעט מופתע.
"אתה בטוח שאתה יכול לעשות את זה עכשיו? אחרי היום הזה?" דניאל רק רצה להסיח את דעתו, הוא לא באמת חשב שזה יקרה היום..
" אולי בערב? השיער שלי מכוער" ריף מלמל בשקט, מביט בקצוות שיער בריכוז.
" אולי כדאי שתנוח היום..." דניאל מודאג,
הוא מביט בריף בוהה לרגע לפני שהוא מסתובב לדניאל ומביט בעיניו.
"אני לא רוצה לתת לראש שלי הזדמנות לחשוב על מה שקרה היום. אני רוצה שדעתי תהיה מוסחת.
אז תעזור לי.. בבקשה.. בוא נבשל ביחד, נלך לישון ואז אני אלך להסתפר אפילו בעצמי.. אני לא רוצה לחשוב על היום'' ריף מתחנן בפני דניאל, מביט בו בעיניים מלאות רגש שתופסות את הלב של דניאל לא מוכן.
" אתה הדבר היחיד שמפריד ביני לבין הרצון שלי להיבלע באדמה כרגע. תעזור לי" ריף דומע, גורם ללב של דניאל להחסיר פעימה.
"אוקיי'' דניאל מדבר בלי היסוס, מביט בריף בהפתעה.
''בוא ונעשה כל מה שתרצה. אני אעשה מה שתרצה'' דניאל מופתע מהישירות של ריף, מאושר אבל קפוא.
הוא מעולם לא ציפה לזה.
-------------------
כשדניאל קצץ ירקות, ריף חתך בשר לרצועות והכין מתבל.
הם עבדו בשקט, אבל היו מתואמים כמעט לחלוטין.
הם הביטו זה בזה מידי פעם, כשהשני לא הסתכל-
או לפחות, ככה ריף חשב.
דניאל הרגיש מה שהוא משתנה בריף והוא לא ידע אם זה טוב או רע.
בפעם הראשונה הוא התקשה לקרוא את הסיטואציה.
אבל הוא עזב את זה והניח שזה בגלל כל מה שקרה היום ושהוא מדמיין את הדרך בה ריף בוחן אותו.
וככה הם המשיכו לבשל- בשקט, בסדר, בתיאום והנאה כל אחד מהנוכחות של האחר.
הם גם אכלו בשקט, מידי פעם פוגשים זה במבט של זה בבישנות.
ובסוף דניאל לקח את ריף לחדר שלו והוציא לו פיג'מה ובוקסר שקנה עבורו.
''תתקלח ואז תבוא ותלבש את זה, היה לך יום ארוך'' דניאל צופה בריף מהנהן ואז נכנס למקלחת.
----
''הזמנתי רופא לעוד רבע שעה שיבדוק שאתה בסדר אחרי היום- ודקטור לנדה תבוא בזמן שהספרית תהיה פה ותדבר איתך, אולי תתן לך תרופות הרגעה שיקלו עליך'' דניאל מודיע לריף שבדיוק יוצא מהמקלחת, לבוש הפיגמה החדשה ומביט בדניאל במחשבה.
דניאל קצת אבוד, לא מצליח שוב לקרוא את ריף, אבל טופח על המקום לידו ומזמין את ריף שמהנהן אליו לבסוף ואז נכנס למיטה לידו .
דניאל לא מצפה עם זאת,
לנשיקה שריף מניח על שפתיו.
הוא פוער אליו עיניים מופתעות מעט, מנסה להרגיע את עצמו- צופה בריף מחייך אליו חיוך קטן.
''אני מעריך את הדאגה שלך, אתה כל כך טוב אלי שלפעמים אני מרגיש שאתה לא מגיע לי''ריף לוחש לדניאל בזמן שהוא מביט היישר לעיניו במבט רך,
מיד לאחר מכן מניח ראש על כתפו ומתכרבל לצידו של דניאל- שלא יודע איך לענות לו ולהביע במילים את מה שהוא מרגיש כרגע.
הוא מהדק חיבוק סביב ריף בחום ומנשק את ראשו, עוטף את הבחור הקטן והשברירי כמו הדבר הכי יקר בעולם, נפעם ומאוהב לגמרי.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
