רוברט משתף את אדוארד- אבא שלו, במה שקרה הלילה, שוב הם יושבים בדלתיים נעולות ומדברים בשקט.
אדוארד בוהה בנקודה רחוקה ורוברט יושב בשקט, עצוב ומזועזע להעביר לאבא שלו את הבשורה המרה.
"אני אמרתי לך שהיה שם מה שהוא" אדוארד מתחיל לבכות, מדבר בקול שנשבר, באמצע.
הוא לא מצליח להחזיר את עצמו ומתייפח, תופס את ידיו בראשו ובוכה בשקט.
לוקח לו זמן להתאושש,הוא שבור לב ומזועזע.. אבל הוא מבין שהם צריכים להתנהג כאילו שוב דרך לא קרה עדיין, אז הוא מהיר לאסוף את עצמו.
"תקשיב בלי טוב" אדוארד מתיישר במיטתו ומוחה את דמעותיו, מביט בבנו במבט קשה.
"נכון לעכשיו, אנחנו לא יודעים כלום ואתה לא מספר לאף אחד. גם לא להרמיוני.
זה נשאר בנינו" אדוארד מבהיר ורוברט מהנהן.
"דבר שני, תבטל לי את כל הדברים מחר, ותגיד לילד להגיע אליי עכשיו, אני רוצה להיות איתו מחר במהלך היום- אז תדאג לזה" הוא פוקד ורוברט מהנהן בלי שאלות.
אז אדוארד משחרר אותו ללכת.
-----------
ביום שאחרי, כבר יום שבת- ריף מתכנן ללכת ולהעביר את היום בחוץ.
אבל כשהוא קם מהמיטה, הוא שומע את הדלת נפתחת ונעצר, פותח קצת את הדלת ורואה שומרים עוזרים לסבא שלו לרדת עם כיסא הגלגלים שלו במדרגות הכניסה.
ריף סוגר את הדלת חזרה ונכנס למיטה, לא כל כך במצב רוח לדבר.
הוא יודע שהוא קצת מרושע.. במיוחד למישהו שסך הכל מנסה לדאוג לו.. אבל הוא מעדיף שלא לצאת לבינתיים, מתעסק בפלאפון ונרדם לעוד רבע שעה.
כשהוא מתעורר שוב, הוא מבין שיש ריח של תבשילים באוויר ונהיה מבולבל.
סבא שלו לא עזב עדין?
הוא משפשף עיניים ומתיישב באטיות, מכניס את הפלאפון למטען וקם, מהסס אם לצאת מהחדר לכמה רגעים לפני שהוא מחליט לפתוח את הדלת ולהציץ החוצה.
פתאום הוא מבין שהדירה גדולה.
הוא רואה את סבא שלו במטבח,בערך עשרה מטרים ממנו- אומר לשומרי הראש שלו מה לעשות ומה להביא.
הם נראים כאילו הם הילדים שלו.
הם מסתדרים ונראים כאילו הם נהנים..
ריף צופה בסבא שלו בסקרנות, כמעט בחיוך.
.ואז סבא שלו בדיוק מסתובב ורואה אותו מתחבא,מחייך אליו
"בוקר טוב ריפי, בוא תצטרף אלינו" סבא אדוארד מדבר בחיוך, מסתובב כדי להסתכל על הסירים ואומר כמה דברים לשני השומרים לידו.
ריף מהסס, לא בטוח אם כדאי לו להכינס חזרה לחדר או לצאת, אבל בסוף מבין שאן דרך חזרה עכשיו כשסבא שלו ראה אותו.
הוא מושך את השרוולים שלו למטה ומתקדם בצעדים קטנים, נכנס למבטח בבלבול ומסתכל סביב, מתיישב על אחד הכיסאות שם.
יש שולחן קטן ממול לגז, עם שלוש כיסאות.
העיצוב של המקום די נחמד וחמים.. אבל ריף יודע שזה לא שייך לו. לכן הוא מרגיש לא בנוח.
"איך היד שלך?" סבא שלו שואל, מסיח את דעתו מהמחשבות שלו ומביט בריף בחיוך.
ריף מחזיר הנהון ומביט למטה אל ידו, מניח את ידו הבריאה על זאת הפצועה ומרים אליו מבט.
"איך זה קרה?" אדוארד שואל, מביט בנכד שלו בעיניים רכות.
הוא אמנם יודע מה קרה, הודות לעדכון של רוברט אתמול.. אבל הוא רוצה לראות איך ריף יגיב, והאם הוא ישתף אותו.
ריף מביט אל ידיו שוב, מכחכך בגרונו.
"זה.." הוא ממלמל בשקט.
"זה פשוט קרה.." הוא משלב ידיים ואדוארד מהנהן.
"אם אתה אומר.." אדוארד מפסיק ללחוץ, מבין שריף לא מרגיש בנוח ומסתובב להסתכל על שני השומרים שלו.
"רציתי להיות איתך היום.. לא ראיתי אותך מאז שנכנסת ורציתי לבקר אותך קצת.." אדוארד מביט שוב בריף.
"חשבתי שיהיה נחמד לעשות לך ארוחת בוקר ולשבת לדבר קצת.." סבא של ריף מביט בו במבט בוחן מתחת לנימה אדיבה.
הוא יודע שריף לא רוצה קרבה כל כך..אבל הוא צריך לשמור עליו..
מה שהוא אומר לו שהוא צריך לשים על ריף עין.
"או...אוקיי.."ריף ממלמל בהסכמה, מביט בשלושת הגברים שבחדר צוחקים ומבשלים ונשאר שקט, מרגיש לא שייך.
YOU ARE READING
🦋Blue Butterfly 🦋 ( Hebrew )
Teen Fictionריף מוצא את עצמו בכאוס מוחלט בגיל 16, ונאלץ להתרחק מכול מי שהוא מכיר ומכל מה שהוא אוהב מתוך בושה וכאב- הוא נדחה על ידי המשפחה והחברים גם כשהוא מספר את האמת ומחליט לבסוף לעזוב את המשפחה ואת הבית. אבל שנתיים אחרי העזיבה שלו, מתחילים להגיע לו מכתבים מס...
