I can't let you in

פרק 35- הלם

נקודת מבט ניקולס-

אני מנסה להחדיר אוויר לראותיי אך בקושי מצליח. אני משתעל בחוזקה ופוקח את עיניי. הגוף שלי כואב. מאוד. אני מרגיש דברים נעוצים בגופי , מרגיש את העצמות שלי בוערות.
הבטתי סביבי , הכל הרוס. קירות הבטון הפכו לאלפיי אבנים שסובבו אותי. איך לעזאזל אני חי? אני ממשיך להשתעל ונזכר למה אני פה. נשארתי פה עם אנסטסיה. אוי פאק. אנסטסיה!
״אנסטיה??״ ניסיתי לצעוק תוך כדי השיעול ״פרינססה איפה את?!״ צעקתי חזק יותר. הרגשתי את הפחד בוער בתוכי ״אנסטסיה!!!!״ צרחתי. איפה היא?! דמעות עולות לעיניי כשהמחשבה שהפיצוץ הרג אותה עולה למוחי. בבקשה תיהי בסדר אנסטסיה. ניסיתי לקום למצב ישיבה כדי לחפש אותה יותר טוב עם עיניי.
״אנסטסי-״ אני עוצר את עצמי כשאני מרגיש מתחת לידי.. הסתובבתי במהירות , רגל , זאת הרגל של אנסטיסיה. זזתי עוד קצת והתגלגלתי כך שאני שוכב על בטני. אנסטסיה! היא הייתה מתחתיי לעזאזל!! ״פרינססה..״ לחשתי וליטפתי את פניה, המצח שלה מדמם, גם מהאף יורד דם. הגוף שלה פחות מדמם, אני חושבת שזה בגלל שאני שכבתי עליה. ״אנסטסיה״ קראתי לה שוב והנחתי את אצבעותיי על הורידים שבצווארה. אין דופק , לעזאזל אין דופק. אני מנסה להרגיע את הבכי שלי וממשיך לחפש דופק אולי אני.. אני מרגיש! יש דופק , אבל הוא חלש. אני חייב להוציא אותה מפה!
״תחזיקי מעמד נסיכה שלי״ לחשתי אליה , היד שהייתה מאוזקת לצינור כבר שוחררה בעקבות הפיצוץ. ניסיתי לזוז אבל לעזאזל הגוף שלי לא מאפשר שלי. הידיים שלי לא מפסיקות לדמם, אני חושב ששברתי את הרגל, והאוויר בקושי נכנס לראותיי. אך אני לא מוותר , אני לא אתן לה למות פה. קמתי על ברכיי בזמן שאני צועק בכאב. הכאב הזה לא ישתווה לכאב שארגיש אם אדע שהבחורה שלי מתה פה. אני ממקם אותה על זרועותיי המדממות ומרים אותה אליי. התנשמתי בכבדות , אני אעשה את זה.
ספרתי עד שלוש וקמתי על רגליי במהירות. רגלי השבורה יללה מכאב אך אני מתעלם מזה וסוחב אותנו בין ההריסות שגרם הפיצוץ. אני לא יודע אם עדיין נשאר פה מישהו, אני לא יודע כמה זמן עבר מהפיצוץ. ״יש פה מישהו???״ צרחתי חזק בזמן שאני מתקדם עם אנסטסיה לאט בזרועותיי אל מחוץ להריסות.
״יש פה מישהו??״ צרחתי שוב. יצאנו מההריסות, והנחתי את אנסטסיה ליד עץ קרוב שהיה שם. ״אני כבר חוזר פרינססה , תחזיקי מעמד בבקשה..״ לחשתי לה ונישקתי את שפתיה. קמתי ממקומי כדי לחפש מישהו שיוכל לעזור לנו. ״מישהו????״ צרחתי והתקדמתי בין העצים. ״מי זה?!״ שמעתי צעקה שהתקרבה אליי, ליבי התחיל לפעום בחוזקה ורצתי אל כיוון הצעקה. ״ניקולס?!״ שאל ג׳ייסון שנראה נורא ״ג׳ייסון!״ צעקתי אליו והחזקתי חזק החולצתו ״לך תביא את אנסטסיה! מהר היא מאבדת את הדופק שלה בכל דקה שעוברת!״ צרחתי בלחץ כשהדמעות לא מפסיקות לרדת על פניי. הוא מסתכל עליי כמו על רוח ״לך כבר!!״ צרחתי עליו. הוא התעשת על עצמו והחזיק בי בחוזקה ״אתה חי!״ הוא אמר לא מאמין ״וגם אנסטסיה , היא מאחורי העץ הזה , לך תביא אותה.״ אמרתי מתנשם בכבדות ונופל על ברכיי, רגלי לא הצליחה להחזיק את גופי יותר. ״אנה חיה?״ הוא שאל עדיין עומד מולי ״אתה מוכן לצאת מההלם המזדיין שלך וללכת להביא אותה??!!״ צעקתי עליו וג׳ייסון פער את עיניו, הוא צעד כמה צעדים לאחור והתחיל לרוץ אל כיוון העץ שהצבעתי עליו. ״אנה!!״ שמעתי את צעקתו שמלווה בבכי חזק. נפלתי על ידיי וניסיתי להחזיק את עצמי מלא להתמוטט. ״ניקולס?״ שמעתי את קולו הרועד של מתיאס. הרמתי את ראשי אליו והוא פער את עיניו. ״היי מתי״ אמרתי לו בחיוך עייף. הוא רץ אליי ואחז בידיי , ״אתה חי..״ הוא לחש והביט בי דרך הדמעות שבעיניו. ״אנה?״ הוא שאל וניצוץ של תקווה נוצר בעיניו. אני שונא להודות בזה , אבל אני אוהב שמתיאס ואנסטסיה קרובים, אני שמח שהמשפחה שלי אוהבת אותה. זה יוצר בי הקלה.
״ג׳ייסון אמור לבוא איתה״ אמרתי והבטתי לצדדים כדי למצוא אותם. ״בואו למכונית!״ שמענו את צעקתו של ג׳ייס שגרמה למתיאס לקפוץ בבהלה. אנסטסיה הייתי בזרועותיו, מדממת וחסרת הכרה. ג׳ייסון התחיל לרוץ , כנראה לכיוון המכונית. מתיאס יצא מההלם וזרק את זרועי על כתפו. הוא סחב אותי אל ג׳יפ לבן , והכניס אותי אל המושב האחורי. אנסטסיה הייתה לידי , דמעות עולות לעיני ומיהרתי להחזיק בידה, שילבתי את אצבעותינו בתקווה שהיא תרגיש אותי ותחזיק מעמד.

״מה אתם עשיתם שם עדיין?״ שאלתי את מתיאס וג׳ייס שהביטו על הדרך ולא אמרו דבר. הם עדיין בהלם. ״חזרנו הביתה אחרי שחיכינו שעה שלמה שתצאו או תראו סימן של חיים. אך לא יצאתם. חזרנו לבית עם הבשורה שאיבדנו אותכם.. ג׳ייס היה שם. והתחיל להשתגע. הוא הכריח אותי להכנס איתו למכונית ולהסיע אותו למקום שהיה הפיצוץ. ומשם אתה כבר יודע מה קרה..״ מתיאס אמר בקול שקט ונאנחתי. אני מודה לג׳ייס בכל ליבי שהתעקש לבוא, אם הוא לא היה בא, סביר להניח שהיינו מתים.
ג׳ייס עצר את המכונית בבלימה חזקה ויצא מהר מהרכב. מתיאס יצא גם הוא ועזר לי לצאת.
נכנסנו לבית החולים כשאנסטסיה בידיו של ג׳ייס וג׳ייס לא מפסיק לצעוק לעזרה. הרופאים רצו אלינו ושאלו מה קרה, מהר מאוד החושך השתלט על עיניי, והרצפה הקשה הייתה מתחתיי.

*********

״ניקולס״ שמעתי קול מעומעם קורא לי, פתחתי את עיניי , ומצמצתי כמה פעמים כדי להתרגל אל האור. אימי שעמדה מולי עם עיניים נפוחות מדמעות הביטה בי בחיוך. ״אתה בסדר..״ היא אמרה וליטפה את פניי. הבטתי סביבי , אני על מיטת בית החולים , ומשפחתי עומדת סביבי, זה נראה כאילו כולם בזבזו שעות של בכי, הם היו נראים נורא.
״אנסטסיה?״ שאלתי בלחישה וניסיתי לקום. ״היא תהיה בסדר..״ היא לחשה בספרדית ודחפה אותי לאחור כדי שאשכב בחזרה. ״איפה היא?״ שאלתי ״הרופאים עדיין מטפלים בה, אך הם אמרו שמצבה יציב ושהיא תהיה בסדר..״ היא אמרה והתיישבה על הכיסא שליד המיטה. שרר שקט. אף אחד לא דיבר. מה לעזאזל קרה?
״ניקולס.. יש משהו שאתה צריך לדעת״ שמעתי את ג׳ייסון, או כמו שאנסטיסה וכולם קוראים לו , ג׳ייס. הוא התקדם אליי ונעמד לצידי. מבט בלתי ניתן לפענוח היה על פניו. מוזר .. אני יכול לזהות כל מבט.
״אחרי כל הבדיקות שעשו לאנה , הרופאים אמרו שהיא הייתה..״ הוא אמר ונשם עמוק, גבותיי התכווצו בבלבול ופחד חלחל אל גופי. ״הייתה מה?״ שאלתי מנסה לזרז אותו. ״בהריון..״ הוא לחש.

פני נפלו, ליבי נפל מחזי, והרגשתי שאני מאבד את נשמתי שוב. ״מ-מה?״ לחשתי בעיניים פעורות כשדמעות ממלאות את עיניי. אני מרגיש שאני עוד להתעלף שוב. ״בהריון?״ שאלתי שוב והתנשמתי בכבדות. אני.. אני לא מוכן להיות אבא.. אבל? מאנסטסיה?
רגע אחד.
״מה זאת אומרת הייתה?״ שאלתי בהלם, הייתה? איבדנו אותו? קמתי למצב ישיבה והזזתי את ידה של אימי שניסתה להחזיר אותי לשכב. ״מה זאת אומרת הייתה?!״ צעקתי, ג׳ייס קפץ במקומו והביט בי בעצב.
״הרופאים עדיין לא יודעים אם איבדתם אותו.. אבל איך אפשר להשאר בהריון אחרי פיצוץ כזה? אנה בקושי הצליחה להלחם על חייה.. אז תינוק יצליח?״ אמר ג׳ייס כשדמעה ירדה מעיניו. הנדתי את ראשי בשלילה. אני מרגיש שאני עומד להתמוטט. ״אני רוצה לראות אותה.״ אמרתי בשקט וניסיתי לקום. ״ניקול-״
״אני רוצה לראות אותה עכשיו!!״ צעקתי.