I can't let you in

פרק 14-קול ירייה

אני ידעתי, אסור לי היה לסמוך עליו , ידעתי שזה יקרה , אומנם הוא רק אמר לי כמה מילים בודדות אך המילים האלה פגעו בי וננעצו בי כמו סכין. הרבה אנשים אמרו לי את מה שניקולס אמר וזה לא הזיז לי, אבל כשזה בא ממנו זה פגע בי יותר מכל צלקת שיש לי על הגוף. הוא באמת חושב עליי את זה? די אנסטסיה! די לחשוב עליו! הוא רק רמז שאת זונה זה לא פעם ראשונה שאומרים לך את זה! אני אתרחק ממנו .אנסטסיה הקרה והאדישה חזרה.

נכנסתי לביתי והלכתי ישר לחדרי , מתעלמת מאליסה שיושבת בסלון ורואה סרט.
נשכבתי על המיטה שלי והנחתי את הכרית על פניי ״אה!!!!!״ צעקתי לתוך הכרית מנסה להוציא את העצבים ממני. צלצול הודעה הפריע לי לשחרר את עצביי . הרמתי את הפלאפון והייתה לי הודעה אחת :
׳אני מצטער אנסטסיה. אני לא התכוונתי למה שאמרתי . בבקשה בואי לקחת את הצמיד שלך בחזרה.׳
זה היה ניקולס , דמעות התווצרו בעיניי והתחילו לזלוג על לחיי , אני בוכה בגללו?! מה לעזאזל?! יצאתי מההודעה והתעלמתי ממנה . אני לא מתכוונת לחזור לדבר איתו שוב.
׳אנסטסיה תעני לי עכשיו!׳
הוא שלח שוב אך לא עניתי .

וכך עברו שלושה שבועות , ניקולס הפסיק לשלוח הודעות לפני שבוע . הוא התייאש סוף סוף , למרות שחלק בי רוצה שהוא ימשיך להתעניין בי. ראיתי אותו פעם אחת בבית הספר במהלך שלושה השבועות האלה אך התעלמתי ממנו והמשכתי בעיסוקיי.
כרגע אני בדרך לעבודה . החבר הכי טוב של ג׳ייס לואי פתח מועדון חדש בעיר , הוא היה צריך ברמנית אז התנדבתי לעזור לו.
לואי אמר לג׳ייס שאני יכולה להתלבש איך שאני רוצה לעבודה , ושזה יהיה כמה שיותר יפה. לצערי אליסה שמעה את זה והחליטה שהיא לוקחת פיקוד על מה שאלבש .
אני לבושה בשמלה כסופה (בתמונה) ועקבים בצבע בז׳.
נכנסתי למודעון ששמו ׳לואיס׳ שם ממש מקורי לואי אמרתי לעצמי בציניות.

״אנה״ שמעתי מאחוריי והסתובבתי , ראיתי את לואי בוחן אותי , וכחכחתי בגרוני. ״סליחה , את ממש יפה.״ הוא אמר ולחיי התחממו . ״תודה״ לחשתי ״בואי״ הוא אמר לאחר כמה שניות , עקבתי אחריו והוא הראה לי את הבר שבו אני אברמן, הוא הסביר לי מה לעשות וקלטתי את זה די מהר.

שעת הפתיחה הגיעה והרבה אנשים התחילו להכנס ולהזמין משקאות. מזל שאני לא הברמנית היחידה ויש עוד שלושה , זה לא קל כמו שדמיינתי ובמיוחד לא על העקבים האלה . התרוצצתי בבר נותנת לאנשים מה שהם מבקשים עד ששמעתי את הקול המוכר והעמוק. ״מה זאת השמלה הקצרה הזאת?״ הבטן שלי התהפחה במקומה , כל הפרפרים שנחו כל השבועות האלה התעוררו והתחילו להתעופף בבטני. למה רק הקול שלו גורם לי להרגיש ככה? הסתובבתי באיטויות והבטתי בו , בעיניו האפורות שלא ראיתי זמן מה . ״זה לא עניינך מה אני לובשת.״ אמרתי מנסה לצאת אדישה וחסרת רגש , הוא בחן שוב את גופי ואת פניי. ״מה תרצה?״ שאלתי באדישות והשפלתי את מבטי לכוס שבידי . ״בירה.״ הוא אמר בקולו הצרוד אחרי כמה שניות של שקט. לקחתי בקבוק בירה קרה , פתחתי את הפקק והגשתי לו אותו. כשהגשתי לו את הבירה הוא החזיק חזק בכף ידי .
״תעזוב אותי״ אמרתי במבט מאיים אך זה לא הזיז לו. ״את יפייפיה״ הוא אמר מביט לעניי , גורם לעקצוץ נעים בבטני .. ״תעזוב אותי יש לי עבודה״ לחשתי ושנאתי את זה. ״כמעט שכחתי כמה הפנים שלך יפות.״ הוא אמר עדיין מביט בי ולא מקשיב למה שאמרתי. אני בטוחה שמשהו במבטי התרכך , אך מיד חזרתי לעצמי ואמרתי שוב. ״תשחרר אותי.״
לאחר כמה שניות הוא סוף סוף שיחרר את היד שלי והמשכתי בעבודתי.
אך לא הייתי מרוכזת בכלל , כל מה שחשבתי עליו הם עיניים אפורות ואפלות שמסתכלות עליי בתשוקה. המחשבות שלי נעצרו כשראיתי את ניקולס יושב על הספה עם חברים שלו ומישהי יפה עליו , בולעת את הלשון שלו עם הפה שלה. היא הייתה מושלמת. היה לה שיער חום בהיר ארוך ומתולתל מעט , היא הייתה שזופה וגבוה והשמלה השחורה הצמודה שלבשה הדגישה את כל קימוריה. הבטתי בהם ארוכות , לא מורידה מהם את עיניי , שוב הדקירה הזאת בלב שלי , אני מרגישה כאילו אני נשרפת ושהאוויר אוזל לי , למה אני מרגישה ככה?! די אנסטסיה! אתם לא הייתם ביחד ואתם לא מחויבים אחד לשני! מותר לו לעשות כל דבר שרק ירצה עם מי שהוא ירצה. תצאי מזה. אמרתי לעצמי וניסיתי להרגע , אך הדקירה בליבי לא עברה.

השעה הייתה 5:15 והמקום היה שומם חוץ מהעובדים. בירכתי לשלום את לואי ויצאתי ממשרדו.
בירכתי לשלום גם את אמלי , מייק וג׳רמי -הברמנים הנוספים פה ויצאתי מהמועדון.

הלכתי ברחוב השומם כשמחשבות מעופפת בראשי עד ששמעתי קול ירייה , קפאתי לשנייה ומיד הלכתי לכיוון הרעש . אני יודעת שאני משוגעת , אני אמורה לברוח אך אני בוחרת להסתכן וללכת לכיוון קול הירייה , תמיד הייתי כזאת.
התקדמתי אל עבר הסמטה שממנה בא הרעש וראיתי אדם נשען על הקיר מדמם מהכתף שלו , באתי להתקדם אך שמעתי שוב קול של ירייה , ולאחר מכן האדם נפל על הרצפה כשגם רגלו מדמממת מהירייה הנוספת, האדם שירה בו מיהר לברוח מהמקום ואני נצלתי את ההזדמנות ורצתי לעבר האדם שיושב על הרצפה מדמם .
״ניקולס?!״ צעקתי ונפלתי על ברכיי מחזיקה בפניו , עיניו הכואבות הסתכלו עמוק אל תוך עיניי המבוהלות ״עופי מכאן״ הוא לחש מתנשף , ״אתה מאבד הרבה דם״ אמרתי בלחץ מסתכלת על שלולית הדם שנמצאת סביב ניקולס . ״אני לוקחת אותך לבית שלי הוא לא רחוק מפה״ אמרתי ולא חיכיתי לתשובתו , עזרתי לו לקום והשענתי אותו עליי עוזרת לו ללכת עד לביתי.
הגענו למעלית בבניין שלי והשענתי אותו על המראה שבמעלית , הבן אדם הזה כבד! ״לא היית צריכה לקחת אותי לפה״ הוא אמר לפתע מסוחרר ומנסה לא ליפול , החזקתי בידו מייצבת אותו ושאלתי ״למה?״ הוא הביט אל תוך עיניי ״זה מסוכן״ הוא אמר וגיחכתי ״כמה פעמים אני צריכה להגיד לך שאני לא מפחדת?״ שאלתי מתחכמת , ובדיוק המעלית נפתחה .
״בוא״ אמרתי וסחבתי אותו לביתי , פתחתי את הדלת והכנסתי אותו לביתי. ״מה זה?!״ שמענו את הצעקה של ג׳ייס ולידו עומדת אליסה. מה השעה עכשיו ולמה הם ערים לעזאזל?! ״הוא נפצע״ אמרתי נאנחת ומושיבה את ניקולס על הספה . ״ג׳ייס תעזור לי״ ביקשתי ממנו והוא ניגש אלינו ״צריך לקחת אותו לבית חולים״ ג׳ייס אמר ״לא.״ ניקולס אמר מסוחרר והשעין את ראשו על גב הספה ״אני לא רוצה שאמא שלי תדע״ הוא אמר ״אז מה אתה רוצה שנעשה??״ ג׳ייס שאל והעביר את ידו בשיערו בעצבים ״תוציאו את הכדורים מגופי , אחר כך תתפרו אותי ואז תחבשו אותי.״ הוא אמר מתנשף ועוצם את עיניי ״מה?! איך אנחנו אמורים לעשות את זה?!״ ג׳ייס שאל בלחץ ואליסה עומדת לידו עם פרצוף מבוהל ולא מבין. ניקולס לא ענה.
״ניקולס?״ קראתי לו אך הוא לא ענה לי והתחלתי להלחץ , ״ניקולס!״ צעקתי והחזקתי בפניו , הוא חסר הכרה . ״חייבים לעשות את זה מהר״ אמרתי וקמתי מהר להביא את מה שנדרש כדי לעשות את מה שביקש. ״אני יודעת איך להוציא כדורים ולתפור״ , אמרתי והתחלתי לעשות זאת. מקס לימד אותי . וכרגע אני מודה לו על כל הדברים שלימד אותי.