I can't let you in

פרק 22- הוא פשוט ויתר.

פקחתי את עיניי בגלל הרעש המעצבן שהפריע לי לישון , קירות לבנים , טלוויזיה קטנטנה הייתה בקיר מולי , אני שוכבת על מיטה לבנה, זרועותי מלאות במחטים שהיו מחוברים לצינורות.
בית חולים. נהדר. שנאתי את המקום הזה.

הייתי שכובה על צד ימין שלי , נשמתי עמוק וניסיתי להסתובב על הגב אך ידיים גדולות עצרו אותי.
״את לא יכולה להסתובב אנסטסיה , את תפתחי את התפרים.״ קול זר אמר. הוא הקיף את המיטה ועמד מולי. הוא היה איש גבוה ושחום והיה לבוש בחלוק לבן ארוך, פניו המלאות בקמטים היו מודאגות ומחייכות בו זמנית.
״איך את מרגישה?״ שאל הרופא, ״רע״ אמרתי בלחש והוא חייך בעצב.
״כבר חשבנו שלא תשרדי, את בחורה מאוד חזקה.״ הוא אמר והזריק משהו לצינור שמחובר ליד שלי.

הדלת נפתחה בחוזקה והשמיעה קול התרסקות כאשר התנגשה בקיר.
וניקולס היה בפתחה , עיניו היו אדומות ועיגולים שחורים היו מתחתיהן , הוא נראה נורא.
״ניקולס״ אמרתי בלחש והוא התקדם אליי בריצה , הוא התיישב על הכיסא לידי ואמר לרופא להשאיר אותנו לבד.
״אני כל כך מצטער פרינססה, אני כל כך מצטער.״ הוא אמר, הניח את ראשו על המיטה וניער את ראשו. ״הכל בגללי ידעתי שמשהו יקרה לך ואני בכל זאת נשארתי איתך, אני מצטער.״ הוא אמר כשדמעות זלגו על פניו. הרמתי באיטיות את ידי וניגבתי את דמעותיו. הוא עצם את עיניו ונישק את ידי. ״הכל בסדר עכשיו״ אמרתי בשקט , ״לא. הכל לא בסדר!״ הוא צעק לפתע אך לא נבהלתי , נשארתי רגועה . ״מי זה היה? מי עשה לך את זה?״ הוא שאל בזעם. נאנחתי ״ורוניקה הופיעה כשיצאתי מהעבודה, רבנו והיא ניסתה לדקור אותי אבל היא לא הצליחה כי התגוננתי והעפתי את הסכין מידה . מישהו בא מאחוריי ועשה זאת במקומה, זה הפתיע אותי . אני לא יודעת מי זה היה.״ אמרתי בלחש .
מבטו הפך לכועס וכאוב. הוא חרק את שיניו ולסטו נעה בעצבנות. אגרופיו היו מכווצים ורגלו קיפצה במהירות. ״אני אהרוג אותם. אני אמצא אותם ואהרוג אותם.״ הוא אמר באיום ומשך בשיערו בחוזקה.
״תעמוד בתור״ אמרתי בחיוך קטן .
שקט השתלט על החדר. תהיתי על מה הוא חושב , הוא נראה כל כך סובל. הייתי רוצה פשוט לקום ולחבק אותו חזק , להרגיע אותו ולהגיד לו שהכל יהיה בסדר. אל לא יכולתי לזוז, הייתי מרותקת למיטה.
״אני אוהב אותך. ואני לעולם לא אפסיק. אל תשכחי את זה.״ הוא אמר לפתע וכל הגוף לי נתקף בפחד. ״למה אתה אומר את זה כאילו אתה נפרד ממני?״ שאלתי בשקט ודמעה זלגה לה על פניי. הוא ניגב אותה ונישק את שפתיי ״אני הבטחתי שאם תשרדי אני אתרחק ממך. לתמיד.״ הוא אמר ונשימתי נעצרה. ״מה?״ אמרתי שוב לא מאמינה למה שאני שומעת. ״אני מצטער אני הבטחתי לג׳ייסון״ הוא אמר ״אני כל כך מצטער״ הוסיף וניסה לגעת בי אך מיד התפרצתי ״אל תצטער!! תשאר! אתה לא יכול לעזוב אותי עכשיו! אני אדבר עם גייס.״ אמרתי בחצי צעקה כשדמעות זולגות על פניי . תפסתי בחוזקה את ידו , כבר לא היה לי אכפת מהכאב החד שבגבי. ״אני לא יכול אנסטסיה. אני לא מסכן אותך יותר.״ הוא אמר נחוש בדעותו.
״אז זהו? אתה פשוט מוותר עליי?״ שאלתי במבט כואב . הוא השפיל את ראשו וקם. ״שילמתי על כל הטיפולים שלך אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב ותוכלי לצאת מפה.״ הוא אמר מתקדם אל הדלת , ״אני לא צריכה שתשלם על הטיפולים שלי ! אני צריכה אותך! אל תלך!״ התחננתי בפניו , בחיים לא חשבתי שאתחנן בפני מישהו ככה. ״אני אוהב אותך..סליחה.״ הוא אמר ויצא מהדלת .
״ניקולס????״
״ניקולס!!!!!!!!״
צעקתי בחוזקה אך הוא לא ענה ולא חזר. הוא הלך. הוא פשוט ויתר.