I can't let you in

פרק 3 - רסיסים

נכנסתי לביתי , במחשבות על ניקולס, למה אכפת לו שאני אזהר מאנשים אחרים? ולמי הוא התכוון כשאמר אנשים אחרים? אנשים כמוהו? מפחידים ומרביצים לילדים קטנים מהם וחלשים מהם ? עלוב. אני מתעבת אנשים כאלה . זה כל כך קל לנצל אנשים ולפגוע באלה שחלשים ממך , שלא יכולים להחזיר ולהלחם למען חייהם .
זכרונות עולות בראשי אך אני מתעלמת מהם, ממצמצת כמה פעמים והולכת למטבח לשתות מים , אני לא רוצה להזכר.
לגמתי מכוס המים ועצמתי את עיניי חזק בניסיון למחוק את הזיכרון המכוער הזה , ידיים גדולות תפסו במותניי , קפצתי בבהלה וכוס המים שהיה בידי נפל לרצפה והשמיע קולות של ניפוץ הזכוכית. ״ אני כל כך מגושמת״ אמרתי והבטתי על רסיסי הזכוכית שנותרו מהכוס - זה גם מה שנשאר ממני , רסיסים . הם ניפצו אותי בדיוק כמו שאני ניפצתי את הכוס הזאת , בכזאת קלות . ״את בסדר?״ ג׳ייס שאל , שכחתי שהוא פה , שבגללו נבהלתי וניפצתי את הכוס המסכנה . ״ הבהלת אותי ״ אמרתי והעברתי את ידי בשערי ״לא התכוונתי , מצטער ,ראיתי אותך מתנשפת ורק רציתי לבדוק שהכל בסדר יפיפייה קטנה״ הוא אמר ,שם את ידו על עורפי וליטף את הלחי שלי . חייכתי. המגע של ג׳ייס תמיד הרגיע אותי  מהזכרונות הרעים , חיבקתי אותו והתכרבלתי בתוך החזה שלו , ״אני בסדר״ אמרתי בקול רגוע , ״ אוקיי״ הוא אמר . ״אני יאסוף את הזכוכיות לכי לנוח״ התנקתי מהחיבוק , חייכתי אליו והתקדמתי אל חדרי .

ישבתי על מיטתי ופתחתי את הפאלפון , יש לי הודעה . -״את באה ? לא הגעת אתמול״- נשפתי אוויר בחדות , פעם אחרונה שהלכתי סיימתי את הלילה בכלא , כמובן שזה הרגל . הבטחתי לג׳ייס שאני לא אסתבך יותר , אז אולי אני רק אלך כדי להגיד להם שאני לא בעניין יותר. -״אני באה״- שלחתי למקס את ההודעה והתקדמתי לארון , הוצאתי חולצה שחורה חלקה ורחבה וג׳ינס קרעים שחור , נעלתי את האולסטאר השחורות שלי ויצאתי מהבית .
מקס ואני מכירים מהימים שהייתי מסתובבת ברחוב ובורחת מההורים שלי , הוא מצא אותי ביום הולדתי ה-13 כשברחתי מביתי כי במקום לקנות לי מתנה או להגיד לפחות מזל טוב ההורים שלי החליטו להתעלל בי , והם לא זכרו בכלל את יום הולדתי . מקס היה אז בן 16 , הוא הכיר אותי לחבורה שלו , הם חבורה של 12 אנשים , חלקם בני 18 , חלקם 16 , וחלקם 13 כמוני . התחרבתי מאוד לחבורה הזאת , הם לימדו אותי לגנוב מהאנשים העשירים אבל לא לסתם אנשים, הם הבטיחו לי שהאנשים האלה הם אנשים רעים שמתעללים באנשים שנמוכים מהרמה שלהם , נזכרתי באבא שלי , איך שהוא התעלל בי , ונכנסתי לחבורה ולעסק שלהם בכל הכוח . בגלל זה הייתי הרבה פעמים בכלא במהלך חיי .

הגעתי לסמטה שבה נמצא הבית הנטוש , נכנסתי לבית וריח של סמים ואלכוהול חדר לאפי , ראיתי את מקס ונגשתי אליו . ״ היי ״ אמרתי , הוא הסתובב אליי ״ היי קטנה שלי , איפה היית ? ״ הוא שאל ונתן לי חיבוק תוך כדי , ״ בכלא״ אמרתי ופרצופו השתנה לפרצוף כועס ״מה? למה לא התקשרת אליי ?!הייתי מוציא אותך , וחוץ מזה אנחנו לא קבענו שום גניבה בשבוע הזה איך נכנסת לכלא??״ הוא שאל בזעם , למקס תמיד היה אכפת ממני , כשהוא מצא אותי וסיפרתי לו את הסיפור שלי עם הוריי הוא רתח מזעם , ומאז הוא דאג לי שמר עליי - אבל לא בדרך הכי טובה שיש כמו ג׳ייס. ״ מצטערת שלא התקשרתי, וזה היה על תקיפת שוטר , התנגשתי בו בלי לשים לב ברחוב , והוא השתגע , למרות שזה היה בטעות , הוא תפס בידי חזק ואני מהרגל התחלתי לתקוף אותו עד שהוא דימם על הרצפה , אבל אז הגיע עוד שוטר ועילף אותי , וזהו התעוררתי בכלא . ״ אמרתי ״ בן זונה ! זה לא אשמתך שהוא פשוט השתגע כשנתקלת בו בטעות , כנראה הוא היה במחזור או משהו החלאה הזה ״ הוא אמר בעצבים , צחקקתי בשקט ״ לפחות תקפת אותו כפי שלימדתי אותך?״ הוא שאל ואני הנהנתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה , הוא חיבק אותי ואמר ״ יופי קטנה שלי״ . אלכס נגש אליי ונתן לי כוס עם אלכוהול ככל הנראה , ״ מה אתה עושה ? ״ מקס שאל אותו כשעל פניו מבט עצבני  ״ נותן לה לשתות ולהשתחרר קצת״ הוא חצי שאל וחצי אמר , והתנדנד מעט , כמה הוא שתה? ״לא היא לא שותה אל תעשה את זה שוב״ מקס אמר לו מזהיר אותו. הבטתי בו , ״למה אתה לא מסכים לי לשתות?״ שאלתי ״ככה , מאז המקרה אני רוצה שתיהי תמיד בפוקוס כשאת בחבורה הזאת , אם את תכנסי שוב לדיכאון כמו שהיית אני אצא מדעתי״ הוא אמר בדאגה . חיבקתי אותו שוב חיבוק חזק , שוב הזכרונות הרעים חזרו אליי , נמאס לי מהם .     ״נמאס לי להזכר בזה מקס״ אמרתי לו בייאוש ״אני יודע קטנה שלי , זה לא עובר כל כך מהר ..״ הוא אמר והדק את חיבוקו .

לאחר דיבור קטן עם מקס על כך שאני רוצה להפסיק עם הגניבות , ואחרי שהוא גרם לי להבטיח שאבוא לראות אותו בכל יום ולספר מה עובר עליי-  החלטתי לחזור לביתי . השעה הייתה מאוחרת , השמש שקעה ממזמן , והחושך השתלט על העיר , יצאתי מהסמטה והתקדמתי לביתי ברגל . השקט שבעיר היה מפחיד מעט , אך הוא לא השפיע עליי , אני רגילה .

״היי אנסטסיה״ הסתכלתי לעבר הקול - עיניים אפורות ואפלות- ״מר פברה״ , ״ איך אתה יודע איך קוראים לי ?״ שאלתי ״ אני יודע הכל נסיכה״ הוא אמר עם חיוך קטן ״אל תקרא לי נסיכה , הדבר האחרון שאני זה נסיכה״ אמרתי ברוגז והמשכתי ללכת , הוא בא בעקבותיי ומבט כועס על פניו , מה הוא רוצה ממני. ״ מה את עושה פה באמצע הלילה?״ הוא שאל בחשד ״ לא עינייך״ עניתי . הוא שתק והמשיך ללכת איתי , עצרתי בפתאומיות ״נו מה אתה רוצה?״ שאלתי ״אסור לי ללוות ילדה שהולכת באמצע הלילה ברחוב נטוש לביתה?״ הוא שאל בכאילו תמימות ״לא אסור לך, ואני לא ילדה תפסיק לקרוא לי ככה , אני מזמן הפסקתי להיות אחת כזאת.״ אמרתי במעט עצב , הייתי רוצה לחזור להיות ילדה תמימה שלא מבינה דבר מהחיים , מאשר להיות מי שאני עכשיו -  בחורה קרה עם חשק עז למות.
הוא הסתכל עליי עם מבט שלא הצלחתי לפענח , הוא התקדם אליי ועמד סנטימטרים ספורים ממני . ״ואת לא מפחדת שיקרה לך משהו? יש הרבה גברים שיכורים ברחוב ועוד בשעה כזאת״ הוא אמר , גיכחתי וגילגלתי עיניים ״לא.״ אמרתי באדישות ״אני לא מפחדת״ אמרתי שוב . הוא התקדם יותר , ואני לא זזתי , למה לעזאזל אני לא זזה? הוא החזיק בזרועי וקירב אותי אליו , הוא התקדם יותר והלב שלי דפק חזק יותר ויותר , צמרמורת עברה בגבי כאשר הוא התקדם לאוזן שלי ואמר ״את אמורה לפחד , הם יכולים לעשות לך דברים שיכולים להרוס אותך״ הוא אמר בלחש והביט בעיניי ״אל תדאג פברה , כבר עשו לי הכל״ אמרתי עם דמעות בעיניי אך לא נתתי לעצמי לבכות , במיוחד לא מולו .המשכתי להביט בו והוא בי למשך כמה דקות , לא זזנו , ולא דיברנו , מבטו היה עצוב , דואג וכועס בו זמנית , הוא דואג? לי? ניקולס? למה שהוא ידאג לי? ״מי זה?״ הוא שבר את השתיקה , פניו היו כועסות ״למה אתה רוצה לדעת?״ שאלתי בהיסוס ״כדי להרוג אותו״ הוא אמר בנחישות והוא באמת התכוון לזה , הורדתי את ידיו ממני , מבטו היה מבולבל , ובלי לתת שום הסבר ושום תשובה למה שהוא שאל המשכתי ללכת לכיוון ביתי , אבל הוא לא בא אחרי , ולא התעקש לשמוע תשובה , הלכתי לביתי לבדי, למה הוא רוצה לדעת את השם שלו? הוא אמור לכעוס עליי ולהרוס אותי בגלל איך שדיברתי אליו לפני יומיים ,אבל במקום הוא רצה להרוג את מי שהרס את חיי , אבל צר לי לבשר לו ש״הוא כבר מת״ מלמלתי לעצמי.