אני ידעתי שלעולם לא יהיה בינינו כלום , אני הבטחתי לעצמי להתרחק ממנו , אז למה אני בכל זאת מרגישה את הדקירה הזאת? הוא אמר שהוא לא יוותר עליי לא?
למה אכפת לי בכלל?! שיזדיין.
הסתובבתי והתקדמתי ללוקר שלי , פתחתי אותו והוצאתי את המחברת והספר מתמטיקה שלי . אני שונאת מתמטיקה.
נכנסתי לכיתה והנחתי את ידיי על הראש נאנחת בקול. צא לי מהראש כבר ניקולס פברה!
#######
יום הלימודים נגמר ויצאתי משער בית הספר ״את באה?״ אליסה שאלה אותי כשהתקדמה לכיוון האוטו שלה.
״לא תודה , אני מעדיפה ללכת ברגל״ אמרתי והמשכתי ללכת לא מחכה לתשובתה.
״אנסטסיה״ שמעתי מאחוריי .
אני יכולה לזהות את הקול העמוק והגברי הזה ממרחקים. זה ניקולס.
התעלמתי ממנו ממשיכה ללכת לביתי .
״אנסטסיה!!״ הוא צעק , נאנחתי ועצרתי במקומי. אני סתם עושה דרמה , הרי לא היה בנינו כלום נכון? , נאנחתי שוב והסתובבתי , ראיתי אותו יוצא מהמכונית השחורה והמבריקה שלו, ומתקדם לכיווני.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי באדישות
״חיכיתי לסנדוויץ׳ שלך ולא הגעת להביא לי אותו״ הוא אמר בתמימות , גחכתי בזלזול ״חשבתי שאתה לא רעב , הלשון של מוניקה לא הספיקה לך לארוחת צהריים?״ שאלתי אותו בזלזול , מבטו הפך למופתע , עיניו התפערו ״הו״ הוא אמר ״את ראית..״ ״כן ראיתי , אבל הנה קח״ אמרתי מוציאה מהתיק את הסנדוויץ׳ שהכנתי לו , הוא לקח את הסנדוויץ׳ מידי ונאנח , עיניו היפות שידרו צער וחרטה , אך זה לא מעניין אותי .
״אני מצטער״ הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט ,מביט אל תוך עיניי ״אין לך על מה״ אמרתי . שיקרתי . אבל אני לעולם לא אראה לו שזה פגע בי באיזשהי צורה.
התכוונתי ללכת אך הוא החזיק בידי וסובב אותי אליו ״אתה חייב להפסיק לעשות את ז-״ הוא קטע אותי בכך שמצמיד את שפתיו אל שפתיי בחוזקה .
דחפתי אותו ממני ומיד אחרי זה פניו הוסטו לצד בחוזקה , היד שלי עדיין נשארה באוויר מהסטירה החזקה שהבאתי לו , ״תקשיב לי טוב ניקולס פברה , אני לא יודעת מי אתה חושב שאתה , אבל אתה לא תשחק בי ותנשק אותי מתי שאתה רוצה!! אני לא מוניקה ואני לא כל בחורה שאתה מזיין! אני לא רוצה לראות אותך או לשמוע ממך שוב זה מובן?? חתיכת בן זונה!״ התנשמתי בכבדות והוא הביט בי בזעם, בזעם שמעולם לא ראיתי בעיניו , בלעתי את רוקי והוא תפס בידי בחוזקה אני חושבת שזה הולך להשאיר סימנים , עצמתי את חזק את עיניי מהכאב אך נשארתי רגועה. לא מראה לו שכואב לי.
״איך קראת לי?״ הוא שאל מתקרב אל פניי , נתתי לו בוקס חזק לפנים שגרם לדם לנזול מאפו , בדיוק כמו שמקס לימד אותי ״תעיף את הידיים שלך ממני״ אמרתי חורקת שיניים ודופחת אותו החוזקה ״אם תיגע בי שוב , אני אסרס אותך ולא תוכל לזיין את מוניקה ואת כל הזונות שלך יותר.״ אמרתי מביטה עמוק בעיניו ומחזיקה את ידי שעדיין כואבת. ״אין לך מושג עם מי התעסקת אנסטסיה אורטיס , אני לא אחד מהחברים שלך , אני לא מפחד ממך, זאת את צריכה לפחד ממני!״ הוא אמר מתקרב אל פניי ומבט מאיים ומפחיד על פניו ״אני לא מפחדת ממך פברה״ אמרתי בביטחון מביטה אל תוך עיניו האפורות , שעהשיו הן יותר אפלות מתמיד , ״אני יכול להרוס אותך״ הוא אמר חורק שיניים וזעם היה בקולו , גיחכתי בזלזול ״אתה לא יכול להרוס אותי יותר ממה שאני כבר הרוסה ניקולס״ אמרתי קוראת לו בשמו הפרטי לראשונה , מבטו השתנה למבט לא מוסבר , הוא שתק.
השפלתי את ראשי ונשכתי את שפתי התחתונה נזכרת בכמה אני שבורה ומלוכלכת , הגוף שלי מלוכלך מכל העבר המסריח שהיה לי.
דמעה קטנה זלגה על הלחי שלי והרגשתי את ניקולס מנגב לי אותה ״אל תיגע בי״ הסתכלתי אל תוך עיניו וניגבתי את הדמעות מעיניי ״להתראות ניקולס. אני מקווה שאני לא אראה אותך יותר לעולם״
YOU ARE READING
I can't let you in
Romanceאנסטסיה היא נערה בת 18 , קרה ואדישה בעקבות עבר לא נעים. האנשים היחידים שמקבלים חיוך או צחקוק קטן ממנה הם הקרובים אליה . לילה אחד היא פגשה את אותם עיניים אפורות ואפלות .. הוא היה אדיש קר ומסוכן , הוא הזכיר לאנסטסיה את עצמה.. מאז הפגישה עם אותו גבר מס...
