הוא התנתק ממני והביט אל תוך עיניי, מחפש אישור. תפסתי בפניו בחוזקה והצמדתי את שפתינו בשנית. אני לא יודעת מה אני עושה. אני רק יודעת שאני רוצה לשכוח הכל. והשפתיים של סיימון עושות את העבודה.
הוא החזיק בירכיי בחוזקה ונעמד בין רגליי , מול כיסא הבר הגבוה. הנשיקה התעמקה והפכה ליותר ויותר סוערת. ידיו נגעו בכל גופי , בהתחלה נרתעתי אך מיד זרמתי.
סיימון דחף אותי על דלת של תא בשירותים ולא הפסיק לנשק אותי לרגע , הוא הרים אותי וכרכתי את רגליי סביב מותניו.
״לאן אתה הולך?״ שמענו מתא אחר בשירותים אך זה לא הפריע לסיימון לנשק ולנשוך את צווארי.
דלת התא שממנו יצא הקול נפתחה ובפתחו עמד האחד והיחיד ניקולס הפחדן. הוא הביט בי ואז בסיימון שעדיין נישק את צווארי ורגליי עדיין היו כרוכות סביבו.
ניקולס היה זועם. ואם לא הייתי דוחפת את סיימון ממני עכשיו סביר להניח שהוא היה מת כרגע.
״מה קרה?״ סיימון שאל לא מבין כשירדתי ממנו ודחפתי אותו ממני מעט אחורנית. הבטתי בניקולס הזועם והפחדן וכנראה סיימון הבין לאן אני מסתכלת. סיימון הסתובב והסתכל על ניקולס. ״אתה חייב להפריע כל פעם?״ שאל סיימון בביטחון. לבן אדם הזה יש משאלת מוות?.
״יש לך משאלת מוות?״ ניקולס שאל בשיניים חורקות. כאב נעים ומוכר הופיע בבטני כשחשבתי על זה שחשבנו אותו הדבר.
״אולי״ סיימון אמר ומשך את כתפיו ״אני לא מפחד ממך ניקולס פברה״ הוא הוסיף ועצבן אותי.
״אמרתי לך כבר סיימון. זה לא ניקולס פברה. זה נילוקס פחדן.״ אמרתי מתנדנדת ולא מרגישה את השיניים מהאלכוהול.
״כמה שתית לעזאזל? רק עכשיו יצאת מבית החולים. את רוצה לחזור לשם?״ שאל ניקולס במבט כועס. מאיפה הוא יודע שיצאתי היום? אה נכון כי הוא שילם על כל הטיפולים שלי.
״כן״ אמרתי.שיקרתי. שנאתי את בית החולים.
״היית בבית חולים? מה קרה?״ שאל סיימון והביט בי.
״זה לא עניינך״ אמר ניקולס באיום.
״ארוסתו רצתה לרצוח אותי. ואז הוא עזב אותי בגלל זה. כבר ציינתי את זה שהוא פחדן?״ שאלתי וצחקקתי מעט. שני הגברים הביטו בי המומים אך אני המשכתי לצחוק.
משכתי חזק בדלת ויצאתי מהשירותים , לא מביטה בהם. התקדמתי לרחבת הריקודים מחפשת את אליסה וראיתי שהיא רוקדת עם מנואל?! מה היא חושבת שהיא עושה לעזאזל.
ניסיתי להתקדם אליהם אך יד גדולה וחזקה עצרה אותי ומשכה אותי אחורנית.
״תעזוב אותי ניקולס!״ צעקתי מבעד למוזיקה המחרישה וניסיתי להשתחרר מאחיזתו . הוא החזיק בי חזק יותר וסחב אותי לכיוון היציאה. השתוללתי בין ידיו וצעקתי בחוזקה לעזרה אך נראה שאף אחד לא שם לב. לבסוף הוא הוריד אותי על המדרכה הבטוחה אך לא שחרר את אחיזתו במותניי.
״תעזוב אותי.״ אמרתי מתנשפת . ״כבר אמרתי לך שהיא לא ארוסתי״ הוא אמר והזכיר את מה שאמרתי בשירותים. גיכחתי בזלזול ״לא מעניין אותי מה היא ניקולס. תעזוב אותי.״ אמרתי וכיווצתי את אגופיי. פניו היו עצובות, כואבות. כל כך רציתי לחבק אותו עכשיו אך לא יכולתי. שנאתי אותו יותר מאשר שאהבתי אותו.
״אני צריך לדבר איתך״ הוא אמר בשקט ושחרר אותי. ״אין לנו על מה לדבר״ אמרתי וניסיתי ללכת אך הוא שוב החזיק בידי. ״אני יודע שאת כועסת עליי אבל את צריכה להקשיב לי״ הוא אמר ברוגע . ״אני כועסת ומאוכזבת ממך ניקולס. ואם לא תשחרר אותי עכשיו אני..״ אמרתי וניסיתי לחשוב על איום מספיק טוב. ״את מה?״ הוא שאל משועשע. שום דבר לא מפחיד את הבן אדם הזה , חוץ מדבר אחד. ״אני אתאבד״ אמרתי באיום. פניו הפכו לכועסת ובשניה מצאתי את עצמי דבוקה לקיר בטון כששתי ידיו מחזיקות בי בחוזקה. ״שלא תעזי להגיד את זה שוב״ הוא אמר באיום ״או שמה? תהרוג אותי? מאוחר מדי כבר התאבדתי!״ ״אנסטסיה!״ הוא צעק ופניו היו אדומות מהזעם. הוא התנשף כמה שניות וניסה להרגע. ״רציתי להגיד לך את זה עוד כמה ימים כשאני אהיה בטוח אבל אני אגיד לך את זה עכשיו.״ הוא אמר ונשם נשימה עמוקה ״מישהו עוקב אחרייך כל הזמן. לפני יומיים כשמצאתי את ורוניקה שמעתי אותה מדברת בפאלפון , היא אמר למישהו ׳תמשיך לעקוב אחריה ואל תוריד ממנה את העיניים. אנסטסיה חשובה לתוכנית.׳ ״ הוא אמר אחרי שציטט את מה שורוניקה אמרה.
מה? מישהו עוקב אחריי? מי זה לעזאזל? ועל איזה תוכנית מדובר?
״מה? מי? ואיזה תוכנית?״ שאלתי לא מבינה ״אני לא יודע. את שמת לב למישהו חריג אולי?״ הוא שאל
״לא, אני הייתי בבית החולים עד היום והיחידים שביקרו אותי אלה ג׳ייס ואליסה.״ אמרתי והוא שחרר את אחיזתו מידיי , הוא הניח את ידיו על פניו וצעק צעקה מחרישה. ״ניקולס תרגע בבקשה״ אמרתי בשקט מפחדת שיעשה לעצמו נזק. ״לא אני לא ארגע! את לא מבינה? את צריכה לפחד עכשיו אנסטסיה!״ הוא אמר מתהלך מצד לצד. ״על איזה תוכנית הם דיברו?! אני שונא לא לדעת. אני חייבת למצוא אותה״ הוא מלמל לעצמו והמשיך להתהלך מצד לצד. עושה לי סחרחורת. ואלכוהול שבדמי לא ממש עוזר להרגיע את הסחרחורת הזאת.
הוא היה כל כך לחוץ, בחיים לא ראיתי אותו ככה , הוא משתגע. רואים בעיניו שהוא לא ישן לילות ואני חושבת שהוא גם לא אכל. הוא מודאג ואם הוא לא ירגע בקרוב הוא פשוט יתמוטט מעצבים.
״ניקולס..״ ״איך היא ברחה לי שוב? אני חייב למצוא אותה.
איך פספסתי את זה שעוקבים אחרייך?
אני חייב למצוא אותה.״ הוא המשיך למלמל ושגע אותי. ״ניקולס!״ צעקתי והוא מיד עצר. ״הכל בסדר אוקיי? אתה תמצא אותה. ואני אהיה בסדר אני אגלה מהר מאוד מי עוקב אחריי ואני כבר אטפל בו.״ נשמתי עמוק והוספתי ״אתה צריך לנוח. תשן , תאכל ואז תתחיל לחפש״ אמרתי ברוגע מנסה להרגיע אותו למרות שמשתוללת סערה בליבי כשאני רואה את העיניים המהפנטות שלו.
הוא הניד את ראשו לצדדים , ״אני לא יכול לישון.״ אמר ״למה לא?״ שאלתי והוא השפיל את ראשו. ״יש לי סיוטים אני לא יכול״ הוא אמר וצחקקתי בשקט ״אתה מפחד מקצת סיוטים? חלמת הרבה סיוטים בעבר.. כמעט בכל לילה״ אמרתי לא מבינה ״הסיוטים עלייך. אני לא יכול לסבול את זה.״ הוא אמר וליבי החסיר פעימה. עליי?
״מה קורה לי בסיוט?״ שאלתי בסקרנות . הוא הניד את ראשו לצדדים ושתק. ״כדאי שאלך..״ הוא אמר וליבי נצבט מעט. אך אני עדיין שונאת אותו. ״אוקיי.. לך לנוח קצת. ביי״ אמרתי והתקדמתי לעבר המועדון. הרגשתי שדוקרים אותי בלב כשהוא לא עצר אותי. הוא נתן לי להמשיך ללכת ולהכנס למועדון, הוא לא אמר דבר.
״פרינססה?״ שמעתי את הכינוי שאני למדתי לאהוב. הוא בכל זאת עצר אותי. חיוך קטן עלה על פניי אך מיהרתי להעלים אותו.
״מה?״ שאלתי אחרי שהסתובבתי.
״תתני לי להחזיר אותך הביתה , רק כשאני אדע שאת בבית בריאה ושלמה אני אוכל לנוח.״ הוא אמר ומאיזשהי סיבה מוזרה לא הצלחתי להגיד לו לא.
הוא חנה ליד הבניין שבו אני גרה ונאנח. הורדתי את חגורת הבטיחות ופתחתי את הדלת. ״פרינססה״ הוא עצר אותי מלצאת ״תפסיק לקרוא לי ככה ניקולס״ אמרתי אך בתוך תוכי לא התכוונתי לזה. אהבתי את זה שהוא קרא לי ככה.
״אני לא ממש שואל אותך איך לקרוא לך״ הוא אמר עם חיוך קטן על פניו ״את רוצה שאגיד למנואל להחזיר את אליסה הביתה שוב?״ הוא הוסיף .
״איך אתה יודע שהיא שם?״ שאלתי והרמתי גבה , ״ראיתי אותכן נכנסות למועדון..״ הוא אנר וגירד בעורפו . ״אה. הבנתי, לא היא לא צריכה שיחזירו אותה , היא באה עם המכונית שלה.״ אמרתי והוא הנהן והשפיל את ראשו. ״אבל תודה בכל זאת״ אמרתי והוא חייך חיוך קטן. ״אני יודע שאת שונאת שאני אומר את זה אבל אני מצטער פרינססה , על הכל.״ הוא אמר בכנות והביט אל תוך עיניי .
״אל תדאג ניקולס , אני אתגבר עלייך״ אמרתי יודעת שזה שקר. אני לא חושבת שאפסיק לאהוב אותו לעולם.
*****************
ישבתי על כיסא החלודה , מחכה לראות את האדם שאני שונאת כל כך.
הדלת נפתחה בחריקה והוא הביט בי במבט מופתע ולא מבין .
הוא התיישב מולי וחייך חיוך משועשע. קמטים הופיעו על לחייו ועל מצחו , פניו היו חבולות ושיערו השופע כבר הפך לאפור. עיניו הירוקות הביטו אל תוך עיני השחורות וחיכו שרק אתחיל לדבר.
״מופתע לראות אותי רודריגו פברה?״
STAI LEGGENDO
I can't let you in
Storie d'amoreאנסטסיה היא נערה בת 18 , קרה ואדישה בעקבות עבר לא נעים. האנשים היחידים שמקבלים חיוך או צחקוק קטן ממנה הם הקרובים אליה . לילה אחד היא פגשה את אותם עיניים אפורות ואפלות .. הוא היה אדיש קר ומסוכן , הוא הזכיר לאנסטסיה את עצמה.. מאז הפגישה עם אותו גבר מס...
