I can't let you in

פרק 16-העבר

״את חשובה לו מאוד את יודעת?״ מנואל אמר באמצע הנסיעה לביתו של ניקולס. הבטתי בו מחכה שימשיך.
״אני מכיר אותו 23 שנה , גדלנו ביחד , עשינו הכל ביחד , ובחיים לא ראיתי אותו ככה. הוא בחיים לא דיבר עם בחורה בעבר.״ הוא אמר נאנח
״למה? למה הוא היה כזה קשה עם בחורות?״ שאלתי לא מבינה. גם ניקולס אמר לי היום בבוקר שחוץ מסקס לא היה לו קשר עם בחורה , למה?.
״זה לא רק עם בחורות, זה עם בני אדם בכללי. הוא לא סומך על אנשים ובגלל זה הוא מרחיק את כולם ממנו.״ הוא אמר מהדק את ידיו על ההגה ופונה ימינה.
״למה?״ שאלתי שוב . ״זה לא המקום שלי לספר לך , אבל אני כן אגיד לך משהו.״ הוא אמר , עוצר את המכונית ולאחר מכן מביט אל תוך עיניי , ״את משנה אותו , הוא כבר לא חסר רגשות כמו פעם. פעם כולם קראו לו רובוט בגלל שלעולם לא הראה את רגשותיו . ועכשיו ? אכפת לו יותר , עיניו נוצצות יותר . וזה משהו שכל חיי אני חלמתי לראות.״  הוא אמר ועיניו נצצו , כאילו עוד כמה שניות הוא יפרוץ בבכי. ״הוא כל הזמן היה ככה? רובוט?״ שאלתי בעצב ״כן , החיים לימדו אותו להיות ככה.״ הוא אמר ונאנח.
גם החיים לימדו אותי להיות קרה ואדישה , ההורים שהתעללו בי , הרחוב ,האונס , הסמים , הכל.
אבל משהו בי גם השתנה כשניקולס הופיע בחיי. כשאני מביטה בו אני רוצה לתת הזדמנות שניה לחיים שלי. הוא עושה לי טוב. גם אם זה לקצת זמן וגם אם אני אפגע בסוף, אני רוצה לנצל את הזמן הקצר שיש לי להיות מאושרת, שלא כל חיי יהיה סבל אחד גדול.
מנואל חייך חיוך קטן ואמר לפני שיצאתי מהמכונית ״בבקשה תתני לו הזדמנות. תתני לו את האפשרות להיות מאושר.״

נכנסתי לביתו של ניקולס ונתקלתי באחד התאומים. מה הוא עושה ער בשעה כזאת? הורדתי את מבטי לידיו וראיתי שיש לו מעט קעקועים. זה תומאס.
״היי תומאס״ אמרתי והוא התקרב בחיוך חם נושק לשיערי. ״נחמד שאת מזהה אותי״ הוא אמר מצחקק ״זה הקעקועים.״ אמרתי בחיוך רחב. ״הקעקועים והאופי הם ההבדל בינך לבין מתיאס.״ הוספתי
״יפה ששמת לב״ הוא חייך חיוך יפה כמו של כל המשפחה הזאת . בשניה פניו הפכו לרציניות ועיניו הביטו בי.
״שמעתי שאת זאת שטיפלת בניקולס.. תודה.״ הוא אמר והניח את ידו על הכתף שלי. ״לא הייתי נותנת לו לדמם למוות נכון?״ אמרתי בציניות , הוא צחקק מעט והוריד את ידו ממני. ״הוא בחדר שלו, נח.״ הוא אמר עונה על שאלתי מבלי ששאלתי . הנהנתי, מלמלתי ׳תודה׳ והתקדמתי אל עבר המדרגות.
פתחתי את דלת חדרו של ניקולס והמבט שלו הסתובב במהירות אליי. חיוך רחב ויפה עלה על שפתיו וגרם לי לחייך ביחד איתו.
התקדמתי אליו והתיישבתי מולו , ״איך אתה מרגיש?״ שאלתי והנחתי את ידי על פניו בעדינות. הוא עצם את עיניו , כאילו נרגע מהמגע שלי על פניו . ״עכשיו כשאת פה הרבה יותר טוב.״ הוא אמר והביט אל תוך עיניי בתשוקה , הוא תפס בידי והשכיב אותי עליו , פנינו היו סנטימטרים ספורים אחד מהשני.
הנחתי את שפתיי על שפתיו בעדינות והוא כרגיל הכניס את לשונו אל תוך פי , גורם לפרפרים בבטן שלי להתעורר ולהתעופף לכל עבר. החזקתי חזק בפניו והעמקתי את הנשיקה , הרגשתי שאני זקוקה לו. צמאה לו.
אחרי שנותרנו בלי אוויר התנתקתי ממנו והנחתי את ראשי בשקע צווארו. מריחה את הריח הממכר שלו.
״ניקולס״ אמרתי בשאלה אל תוך צווארו.
״מה פרינססה?״ הוא שאל מלטף את שיערי. ״מה הסיפור שלך?״ שאלתי וגופו התקשה. הרמתי את מבטי ומשהו בלתי ניתן לפענוח עבר בעיניו. ״למה את שואלת?״ הוא שאל והתרומם מעט , ״אני רוצה לדעת עלייך קצת, אתה יודע חלק מהעבר שלי , ואני לא יודעת שום דבר עלייך.״ אמרתי בשקט , ״העבר לא משנה״ הוא אמר ונעל את הלסט שלו. ״זה כן משנה אני רוצה לדעת עלייך , אני רוצה לדעת למה אתה גורם לכולם לפחד ממך , אני רוצה לדעת למה אתה נרתע כל כך מאבא שלך-״ ״זה לא עניינך!!״ הוא צעק והעיף את היד שלי ממנו בגסות לאוויר. ״את לא יודעת כלום! ואת לא צריכה לדעת כלום! גם אם אספר לך את לעולם לא תביני! כי הרי יש לך שני הורים שאוהבים אותך ונותנים לך הכל!״ הוא צעק וקם מהמיטה. אם הוא רק היה יודע. שלא , אין לי שני הורים שאוהבים אותי וסובלים אותי , יש לי שני הורים מתים שהתעללו בי כל חיי. והשאירו צלקת גדולה בלב שלי שלעולם לא תעלם.
״אתה טועה״ אמרתי ושמתי מבט אדיש וקר על פניי. ״אתה לא יודע שום דבר עליי.״ אמרתי ודמעות התווצרו בעיניי אך בשום אופן לא אתן להם לרדת.
קמתי מהמיטה והתקדמתי אל הדלת. הוא סובב אותי והחזיק חזק בידי. ״אל תשאלי אותי שוב על העבר שלי.״ הוא אמר בחריקת שיניים ובאיום.
גכחתי בזלזול ״אז ככה זה הולך להיות עכשיו? אתה הולך לנסות להפחיד אותי בשביל שאתרחק ממך ? כי זה הרי מה שאתה עושה לכולם. מרחיק אותם באמצעות איומים ופחד. אבל זה לא יעבוד עליי ניקולס. אני לא מפחדת ממך . לא משנה מה תעשה.״ אמרתי במבט קר. מבטו השתנה למבט שלא ניתן לפענח.
שחררתי את האחיזה שלו ממני והתקדמתי לדלת.
הנחתי את היד שלי על הידית והסתובבתי אליו בפעם האחרונה. מבטו היה כועס. כואב.
״זה לא יכול להמשיך. אנחנו לא נוכל לחיות בסודות כל הזמן. כנראה שבאמת שנינו נועדנו להיות לבד . שנינו נועדנו לסבול.״ אמרתי בכאב הסתובבתי ופתחתי את הדלת ״אנסטס-״ טרקתי את הדלת ויצאתי משם . יצאתי מהבית . ובדרך מוציאה את ניקולס מהחיים שלי. למרות שיש לי תחושת בטן שזה לא הולך כל כך קל.

---------
-----------------
היי בנותת אז מה עובר על ניקולס לעזאזל?! הוא דפוק. אבל אני עדיין אוהבת אותו 😍
מקווה שאהבתן את הפרק
Love you❤