פרק 44 | סוף דבר (פרק אחרון בהחלט!)

163 15 16
                                    

כאשר המלך מבקש ממך לבוא ולשוחח איתו בפרטיות אתה יודע שזה לא יכול להיות דבר שימצא חן בעיניך, בעיקר כשהבעת פניו משדרת דאגה וחוסר ברירה שכזאת, ובעיקר כשאתה הבן שלו, הנסיך.

"משהו קרה?" כריס שאל את אביו. "זאת אומרת, משהו שלא כל הממלכה יודעת?"

"אם זה קשור לכך שאני חוזרת לצינוק, אין לך מה להזכיר, אני יודעת." איב הוסיפה לומר עם אנחה שקטה בקולה.

כריס הסתכל עליה בעיניים גדולות. הוא רצה לומר לה משהו, דבר שיעודד אותה מהידיעה שהחנינה הזמנית שלה נגמרה, אבל הוא לא מצא את המילים. הוא ראה בעיניה שהייתה עצובה. זה עשה גם אותו עצוב.

"כן, זה בקשר לזה." ארתור אישר. "רק יש... שינוי בתוכנית."

כריס ואיב, שניהם התפלאו. כריס בחן את אביו, ראה שהוא מתקשה לומר את הדברים. "איזה שינוי?" שאל.

"בן," הוא תפס בכתפיו חזק, והסתכל עליו בעיניו הגדולות הכהות. "החיים שלך יקרים מדי כדי שתבזבז אותם על ריבים נגדי. ניסיתי לעזור לך, באמת שניסיתי, אבל נראה שמה שאני מנסה לעשות לא מצליח. אני לא רוצה שתיזכר בתקופה הזאת ושתיזכר בי כמשהו רע. אני רוצה שתהיה שמח."

"אז..." כריס היסס לומר את מה שהבין ממנו, למרות שעדיין לא בדיוק הבין, בכל זאת. הוא רצה להאמין שמה שחשב היה נכון, אבל... הוא די התקשה להאמין שזה באמת יהיה משהו שיצא ממנו.

"נבטל את החיפושים אחרי כלתך לעתיד. אני מבין שכבר מצאת אחת." הוא הפנה את מבטו אל איב, זו כיווצה את עיניה בבלבול.

"אתה מדבר עליי?" היא שאלה, לא מאמינה. כריס בא והתקרב אליה, תפס בשתי ידיה. ארתור הנהן קלות בהסכמה.

"מה את אומרת?" כריס חייך אליה, ועד כמה שמתוק היה החיוך הזה, המחשבה החרידה אותה.

"אני לא רוצה להתחתן." היא הדגישה. פני שניהם נפלו בפליאה. "זאת אומרת, אני... אני אוהבת אותך, באמת, אבל מוקדם מדי בשבילי להינשא."

כריס חייך שנית לכיוונה. לא חייבים עכשיו." הוא אמר. "גם לא מחר. מתי שאת תרצי, יש לי את כל חיי בשבילך."

"לנו לא." ארתור העיר.

"אבא!" כריס גער בו.

"אני רק אומר, מלך בלי מלכה..."

"הא, מלכה," איב האדימה מרוב בושה. "אני? ברצינות?" היא לא האמינה. "הבת של הפיה הרעה, זו שניסתה להרוג אותך." היא פנתה אל המלך.

"אני רואה איך את מסתכלת על הבן שלי," הוא אמר. "מה שווה המלוכה אם אין אפשרות לחלוק אותה עם מישהו שאתה באמת אוהב?"

"מלוכה... זה נשמע כל כך לא בסדר." איב נאנחה.

"אני מניח שהמונח 'לא בסדר' הפך ל-בסדר עם הזמן." ארתור התקדם לקראתה. הוא הגיש אליה את ידו. "אני מוכן להתחיל דף חדש. הזאב הזה צדק, הייתי רע, חשבתי רק על טובת חלק מהנתינים שלי."

מצוד הנבלים (ספר 3)Where stories live. Discover now