מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 23 | תסמוך עליי

פייר פרץ את דלת הקרקע של הבית בזריזות חזקה ומיהר לצאת החוצה. נשימותיו לא נראו באוויר הצונן. אלו של אנג'י דווקא כן.

כשיצאה אחריו לרחוב הבינה מיד מה הדבר שהסתיר וניסה לומר לה אז, ויכלה להזדהות ולזהות את הדאגה שלו. הקרקע כוסתה בשכבת קרח דק. פתיתי שלג הלבינו את המקום, ועוד מעט הם יחלו להצטבר ולכסות את האדמה. אור הירח הוחזר מהלובן של הקרח, והאוויר הקפוא היה קשה לנשימה. לפחות בשביל אנג'י.

היא פערה את עיניה למראה החדש שנחנך בפנייה. לא עברו עשר דקות, והמצב בחוץ השתנה מקצה לקצה. מבטו של פייר נראה מבשר רעות, אך בשבילה גם נתן הוכחה שהתיאוריה שלה לא הייתה תהייה של רגע.

היא תפסה בזרועות ידיה ושפשפה את כפותיה מעלה ומטה בשביל להתחמם. "פייר." היא פנתה אליו, והוא הסתובב אליה בקפיצה.

"הו," הוא אמר בקול חלש. נראה שלא שציפה שתעקוב אחריו. "אנג'י, אני..." הוא הביט סביב. "אני מצטער."

"על מה?" היא ניסתה להבין, והתקדמה עוד יותר.

"כל זה." הוא המשיך לבחון את הכפור שהצטבר סביבו, ונמנע מלהסתכל עליה. "לא הייתי צריך לצאת מהטירה."

"זה," היא פתחה את ידה ופתית שלג זעיר מיד נח עליה בשלווה. היא בחנה אותו מקרוב, וחשה איך הוא מקפיא אותה, ולא נמס כבדרך כלל. "זה בגללך?" היא העלתה את מבטה מעלה והמשיכה להסתכל בהתרשמות.

"אני צריך ללכת." הוא אמר ופנה להתרחק.

"מה?" אנג'י התפלאה והחליטה להתקרב עוד יותר. "לאן?" היא שאלה.

"לבית שלי." השיב בקולו העדין, והמשיך לנוע קדימה.

"אבל, חכה," היא הגבירה את קצב פסיעותיה על השלג שהחל להצטבר תחת רגליה. "מה בקשר לשיעורים שלנו? ביקשת שאעזור לך להרגיש." אמרה וחייכה מעט.

"תשכחי מזה, זה היה מטופש." הוא הרכין את ראשו כשדיבר.

"לא, לא זה לא. זה הגיוני מאוד." היא המשיכה לנסות לשכנע אותו כהרגלה, אך הוא, כמובן, עם ליבו הקפוא, לא נכנע לה בקלות. "פייר, אתה יכול להרגיש!"

כשאמרה את זה הוא נעצר במקומו. הוא הרים את ראשו השפוף והסיט אותו מעט לעברה. רוח פרצים הוסיפה לנשוב בין הבתים הרעועים ואיימה לגרום להם לקרוס. עד כדי כך הייתה חזקה. "מה אמרת?" הוא כיווץ את עיניו בתהייה.

"שמתי לב לזה." היא הודתה בחיוך קל. "כשדיברנו, חייכת." היא הזכירה לו. "ו-ועכשיו, אתה מפחד. נכון? לא היית עוזב מרצונך אם לא היית מפחד."

פייר חזר להביט על הריק כשדיברה איתו. הוא כיווץ את גבותיו, ואז פער את עיניו. הרוח המשיכה לנשוב בחוזקה על פניהם והכתה בבגדיהם ושיערם בהמשכיות, הפעם מעט חזק יותר ממקודם.