פרק 37 | אצא לי אל היער

139 18 18
                                    

שפת החוף השקטה בגלי החוף הכמעט ולא מורגשים היא סימן לרעות. הדממה המלוחה בקו המים הישר שהתבהר באור שמש השחר המאוחרת, ציוצי הציפורים שהיוו את הרעש היחיד במקום, הרוח האגבית הקלה שבקושי הזיזה גרגר חול ממקומו, כל אלה היו סימנים מקדימים, ורק אלה שהכירו את הים ידעו זאת. כל כוחות הטבע נרגעו כי היו צריכים לשמש לדבר מה חזק יותר לעלות אל פני השטח.

זה התחיל בעלי אצות רטובים וארוכים שלפתע נשכבו בין הים לרקיע וצפו להם שם כאילו היה זה דבר רגיל. הם התקדמו וניגשו לחוף, וכאילו נאחזו בו כדי לחזק את עלייתה של הנערה בשבילה עבדו אל מרגלות אדמת היבשה הצחיחה. היא עלתה מעלה מתוך הים וזימי צווארה נסגרו ונתנו מקום לריאות שלה לפעול. שיערה השחור התייבש בקרזול עדין כמעט מיד, עורה השחום החלק התייבש משכבת מי הים ששטפה אותו, עיניה הירוקות הכהות בחנו את הסביבה. שפתיה המודגשות התעקלו בחיוך כשחזתה ברגליה דורכות על האדמה לראשונה.

האצות החזקות שמשכו אותה קדימה חזרו לעמדתם בחגורת שמלת הטחב שלה והיא כבר הלכה בעצמה על כפות רגליה היחפות.

"טוב," היא אמרה בקולה הגס. "זה המקום מעבר לחומה?" היא הסיטה את מבטיה בעדינות מצד לצד, ועיקמה את פיה. "לא מרשים כל כך."



רפאל הרים את מבטו מעלה וניסה להבין מה בהרגשה שלו פתאום השתנה. רוז, בעזרת קסמיה, החזירה אותם במהרה לארמון, והם יצאו מהחדר בו שהו קודם לכן כדי לחפש את האדם המתאים עליו אפשר לסמוך, לפי רפאל, כדי לספר לו את מה שווין אמר להם.

רוז נצמדה מספיק אליו. ת'אליה, שספק הלכה ספק התעופפה לצידם, הבחינה שהוא מתחיל לחשוב על משהו אחר.

"מה קרה?" היא שאלה אותו.

"הא?" הוא הסתכל עליה בתהייה.

"אתה חושב על משהו?" שאלה.

"סתם. פתאום הרגשתי משהו." הוא השיב לה, ואז חייך בקלות. "זה כלום."

כשהגיעו לאחד החדרים, רוז פתחה את הדלת מבלי אפילו לשאול. ת'אליה הגדילה את עיניה בלחץ מהפזיזות שלה, וקיוותה מאוד שלא יקרה דבר שלילי מכך. הם נכנסו פנימה, באותו רגע עברה על פניהם במהירות, ונכנסה גם היא, נערה צעירה שחלקם זיהו.

"היי, סלוון." רפאל פנה אליה. היא הסתובבה אליו בהפתעה, שמלתה הארוכה הסתחררה באוויר בעקבות התנופה. "מה את עושה כאן?"

"הא?" פניה האדימו, מקרוב היה אפשר לראות. "הו, לא- לא הרבה." היא השיבה, וקול הבחור שהיה בחדר די ביטל את תשובתה, לפחות בעיניי המתבוננים.

"היי, סלוון." אדוארד ניגש אל הכניסה, הוא הופתע לראות את מספר האורחים הרב שפתאום הגיע אליו. מבטו האדים כמו שלה כשראה אותם. "הו, מה- מה אתם עושים כאן?" הוא שאל.

מצוד הנבלים (ספר 3)حيث تعيش القصص. اكتشف الآن