מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 1 | מעבר לחומה (חלק א')

בארץ הדרומית התכוננו לחגיגות. כל התושבים היו נרגשים שנסיך הזהב הגיע לגיל המתאים לשאת לעצמו אישה, ולהתחתן. ובכן, הוא הגיע לגיל הזה לפני יותר משישה חודשים, אבל משהו עמד בדרך שלו לעשות זאת אז.

לפני כחצי שנה התגלתה הנבואה שעמדה להרוס את כל הממלכה, והוא ושותפיו היו אלה שעצרו אותה. אמנם, דבר הוביל לדבר והם נעלמו לעולם אחר למשך זמן מה, וכאשר חזרו, משהו השתנה.

משהו בהם השתנה, ובעולם שהכירו.

בפקודתו של המלך ארתור, אביו של הנסיך, נבנתה חומה גדולה שמפרידה בין דרום וצפון הממלכה.

בדרום שכנו הגיבורים ועוזריהם, האנשים הטובים והנבונים, שלא עשו רע בחייהם, ובצפון- הנבלים, כל מי שאי פעם עשה מעשה אנוכי או מרושע, ייעודו להיות שם, ולהישאר.

כמובן, שכמו לכל רעיון גורלי, גם לרעיון הזה נמצאים המתנגדים.

תושבי הדרום, הגיבורים- חלקם מאמינים שלכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה, ואף לחלקם גם יצא להתיידד עם אנשים שנשלחו לצד השני.

תושבי הצפון, הנבלים... אולי יכולים לעשות מה שבראשם, כי אין להם יותר חוקים, אבל גם להם יש גבול. זה לא הגיוני שיאלצו לחיות באימה תחת שלטונם המדרדר.

האנשים שמאמינים שתוכנית הפילוג שגויה, חלקם קרובים מאוד למלך. אולי קרובים מדי.

נסיך הזהב, כריסטופר (או כריס), העומד לרשת את הכתר והמיועד להתחתן עם בחירת ליבו מהדרום, הוא אחד המתנגדים.

ואולי מהסיבה הכי גרועה שיכולה להיות למלך- אהובתו האמיתית נמצאת מעבר לחומה, והוא לא מוכן להתחתן עם אף אחת מלבדה. ועד שלא ייבחר, הוא ימשיך לקבל לחדרו את כל נערות הממלכה בתקוות הוריו שהוא יתעשת ויצליח להתאהב מחדש, ולשכוח מהאהבה הבלתי אפשרית הזאת.

כמו שני הוריו, גם כריס עקשן מאוד. הוא לעולם לא יוותר עד שישיג את מבוקשו. ובאותה שעת צהריים מוקדמת, הוא המשיך לראות בנות שונות שיוכלו להיות לו לאישה.

"אז?" הבחורה זהובת השיער שאלה אותו כשראתה שהוא לא ממש מתעניין בדבריה. הוא ישב על מיטתו המפוארת המוצעת בסדיני הזהב והמשי, השעין את ראשו על ידיו ובהה ברצפה במחשבות אחרות. "נסיך?"

"מה?" הוא הקפיץ את ראשו מיד כששמע את הכינוי המוכר. ליבו ניתר לרגע כי קיווה שאולי היא שם, אבל זו הייתה רק הבחורה הזרה ממולו. עיניו נפלו שוב באכזבה של הבנה. היא הסתכלה עליו בבלבול ותהייה. "הו," הוא מלמל. "תזכירי לי איך אמרת שקוראים לך?"

"ביאנקה."

"או-קיי, ביאנקה." הוא קם על רגליו. "את באמת נראית כמו בחורה נהדרת, אבל... אני לא חושב שנוכל להסתדר."

"אתה בטוח?" ראו שקיוותה מאוד שיאמר לה 'לא'."

"כן." הוא השיב וכתפיה צנחו. הוא התקרב אליה עוד ועזר לה לצאת מהחדר, כי למרות תשובתו השלילית לא נראה שהיא התכוונה לעשות זאת בקרוב.