לאדוארד כבר היה נמאס מההמתנה חסרת המעש הזאת. הוא לא היה יכול להודות שדווקא לא נרגע מעט כאשר ישב בתוך המעיין המחומם הזה, אבל זה לא היה מספיק. הוא דאג, דאג מאוד.
גם אם ניסה בכל יכולתו, והוא ניסה פעמים רבות, לא הצליח לסמוך על הנבלים, ועל בני הנבלים. העובדה שכריס והשאר סומכים עליהם רק הכניסה אותו לחרדה גדולה יותר. הוא ידע מתי משקרים לו ומתי מכניסים אותו לפח, תמיד. רק עם הנבלים זה לא מצליח. זו לא הייתה מחשבה של אגו, אלא של ספק. הוא לעולם לא יצליח לבטוח במי שאינו מסוגל להיות בעל מילה בטוחה.
הוא נאנח וקם על רגליו. על שפת המעיין הייתה מגבת שחורה שיוכל להתייבש בעזרתה. הוא תפס בה וניקה את עצמו, ותוך כדי פנה לקחת את הבגדים שלו שהניח בסידור בקצה החדר.
בדיוק כאשר לבש את חולצת הכותנה הלבנה שלו הוא שמע את הדלת חורקת ונפתחת. האינסטינקט הראשוני שלו היה לתפוס מחדש את המגבת ולכסות את כל מה שנמצא מתחת למותניו.
הוא הרים את מבטו למעלה, וראה שם שתי בנות זרות כהות עור. שיערן של שתיהן היה שחור וארוך. האחת מתולתלת והשנייה בעלת שיער חלק ופוני מסורטט שהסתיר את מצחה. עיניהן היו שחורות וגדולות, שפתיהן אדומות ומלאות. הן לבשו בגדים בסגנון פרסי, בצבעי ורוד וכתום, וענדו תכשיטי זהב רבים- שרשראות, טבעות, ועגילים מעוטרים באבני חן צבעוניות. הן נראו עשירות ובעלות כל טוב, אבל לא נראו כמו בנות מלוכה טיפוסיות, ובוודאי שלא התנהגו כפי שהיה מצופה אילו היו, כי אפילו לא דפקו על הדלת לפני שפתחו אותה.
משהו אמר לו שהוא צריך לחשוד.
"מי- מי אתן?" פניו האדימו כהוגן.
"אני סלוון." האחת בעלת השיער החלק הציגה את עצמה.
"פאריס." השנייה, המתולתלת, הרימה את ידה.
"אחותי." סלוון הוסיפה לומר, אם זה לא היה ברור קודם לכן.
"או-אוקיי." הוא ענה, לא בטוח איך לנהל את השיחה בכך שתסתיים כשהן נותנות לו להתלבש מחדש בשקט.
"מי אתה?" פאריס שאלה.
"א-אדוארד. קוראים לי אדוארד." השיב.
"זה שם יפה." סלוון אמרה בחיוך.
"אה, תודה." אמר, עדיין נבוך ומבולבל מהסיטואציה. "אה, אתן תוכלו אולי, לצאת?"
"הו, בטח!" סלוון העבירה מבט קצר על המצב בו היו והבינה מיד. היא תפסה בידה של פאריס ולקחה אותה בעדינות החוצה.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה להמשיך לדבר?" פאריס ניסתה לשכנע אותו אחרת, ללא הצלחה מרובה. אדוארד מיהר להניד את ראשו בתכיפות.
"פאריס!" הוא שמע את קולה של סלוון כאשר גערה בה.
"מה?" פאריס נשמעה מיתממת, אולי בכוונה, אבל נראה שזה לא הפריע לאף אחד יותר מדי. הן יצאו, וברגע הזה אדוארד רק מיהר לסגור ולנעול את הדלת, ולגשת אל בגדיו כדי שיוכל להתלבש מחדש.
YOU ARE READING
מצוד הנבלים (ספר 3)
Fantasyבפקודת המלך ארתור, הממלכה התחלקה לשניים. חומה גדולה מפרידה כעת בין שני חלקים- הגיבורים בדרום והנבלים בצפון. בכדי למנוע מלחמה העלולה להתגשם, ההצעה תהיה מבטיחה לרבים. לא עוד פשעים, לא עוד ויכוחים- כל צד לעצמו. אך כמו בכל החלטה יש גם את המתנגדים לה, וב...
