צלילי מוזיקה יפיפיים החלו להתנגן ברקע הליכתם. זה היה מוזר, מוזיקה באמצע היער? וכזאת? אחת שגורמת לך להרים רגליים ולרקוד כאוות נפשך עד שלא תוכל שוב לעמוד, ולא יהיה לך אכפת מכך בכלל. כל אחד ואחד מהם רצה לעשות את זה כששמע את המנגינה הנעימה שהרטיטה אותם עד צמרמורת של התרגשות. אפילו כריס ואדוארד, שאף אחד מהם לא היה מבין חובבי הנשפים הגדולים בתבל, הרגישו צורך עז לזוז מהר ולקפץ במקומם, סתם כך, כי זה מה שהרגיש להם נכון באותו רגע.
ככל שהמשיכו להתקדם כך הצלילים התגברו והפכו מוחשיים יותר, וככל שהפכו לאמיתיים יותר, כאילו אפשר היה לגעת בהם עם קצות אצבעותיך, כך הדחף שלהם לרקוד לאותם צלילים רק גדל והתחזק.
בסופו של דבר, שתיים ויתרו.
"בואי!" נואר משכה את אנג'י קדימה והתחילה לזוז לרקוד לפי הקצב המתנגן. אנג'י, שבדרך כלל לקח לה זמן באמת להיכנס אל תוך הרגעים האלה, שיתפה איתה פעולה מיד. שתיהן חגו זו סביב זו, קפצו, התנועעו, הכל תוך כדי שהמשיכו להתקדם לכיוון אליו פנו.
ואז הן הפסיקו, ברגע שהמנגינה נקטעה לפתע.
"הא?" אנג'י הסתכלה סביב ולא הבינה.
"מה- מה קרה?" נואר הוסיפה לשאול בפחד, כאשר התברר לכולם שכל אותו זמן בו הלכו כשהמוזיקה ברקע, לפתע הפך למטושטש ומעורפל, והוא כאילו לא קרה מעולם.
צחוק גבוה של נערה החליף את הצלילים ששמעו, והתגלגל באוויר לכיוונם במעין הרמוניה מסוימת שדמתה אותם. בעלתו, ובעלת החליל שסיפק להן את רגעי ההנאה ששכחו, לא חיכתה בכדי לחשוף את עצמה ואת תחבולתה בפניהם.
היא עמדה על סף השביל המאולתר של היער, ליד אחד העצים. היא הייתה עטופה בברדס חום ומרופט, כמו בגדיה שמתחתיו. על רגליה ננעלו סנדלים מלוכלכות, וציפורניה היו שחורות מבוץ, אדמה ואפר שצבעו אותן כבר במשך תקופה.
שיערה הבלונד-פלטינה הטבעי היה ארוך ופרוע במיוחד, עורה החיוור ספג מעט צבע מהפעם האחרונה שראו אותה ועיניה התכולות היו בהירות מתמיד.
בידה היא החזיקה, כמובן, את אותו חליל עץ קסום שהיה שייך לאביה, הלא הוא החלילן מהמלין.
"אלן?" אנג'י הייתה הראשונה לזהות אותה.
"ככה קוראים לי." היא השיבה לה בחיוך מחוספס
"מה את עושה כאן?" נואר שאלה אותה, שוכחת לרגע שהתשובה די ברורה מאליו
"אה, אני גרה כאן." אלן השיבה את התשובה המובנת. "השאלה הנכונה לשאול היא מה אתם עושים כאן."
"אה, הו, טוב," כריס החל לגמגם. הוא לא היה בטוח כיצד יוכל לענות לה מבלי לחשוף פרטים שעלולים להיות חשובים מספיק כדי לבגוד בהם.
"קדימה, זה לא שהסיבה המשונה הזאת תעלה לכם בחייכם יותר ממה שכבר עלתה." היא אמרה להם ולחצה עוד. "נו, ספרו לי. משעמם לי."
YOU ARE READING
מצוד הנבלים (ספר 3)
Fantasyבפקודת המלך ארתור, הממלכה התחלקה לשניים. חומה גדולה מפרידה כעת בין שני חלקים- הגיבורים בדרום והנבלים בצפון. בכדי למנוע מלחמה העלולה להתגשם, ההצעה תהיה מבטיחה לרבים. לא עוד פשעים, לא עוד ויכוחים- כל צד לעצמו. אך כמו בכל החלטה יש גם את המתנגדים לה, וב...
