מסדרונות ארמון הזהב נראו חשוכים מאוד בלילה. איב מעולם לא חשבה שתודה בזה שהמראה אפילו די הלחיץ אותה. היא רגילה לבית שלה, שהיה אפל וסגרירי, כפי שהוא נראה תמיד, ביום ובלילה, וכאן, המקום הזה, שאמור להיות מאיר פנים, נראה כמבנה רע וקשוח, והיא בהחלט יודעת מה זה רע וקשוח, היא חווה את זה כל חייה.
המסדרונות הזהובים השרו עליה אווירה חמימה יחסית. די צבעוניים, אך לא יותר מדי. צבע מלכותי מילא את החלל, גוונים חמים הציפו אותו, ועם הזמן הזכירו לה דברים שרצתה לשכוח.
זה הבית שלו. הבית- שלו. והיא הולכת בתוכו, בקלות כזאת, במקום בו גדל, בו עשה את צעדיו הראשונים, בו התבגר... אוך, למה היא בכלל חושבת על זה? המקום הזה, "ארמון", מה שלא יהיה, המשמעות שלו לא חשובה. לא בצורה הזאת. עליה להיות מרוכזת. יש לה משימה לבצע.
איפה המלך יכול להיות, איפה?
יש בוודאי איזשהו חדר מלוכה במקום הזה, איזה חדר ששם הוא מקשיב לבעיות העם ומנסה לפתור אותם, כמו שמלכים לפעמים עושים. חדר כזה צריך להיות קרוב לכניסה, והדלת שלו בטח תהיה גדולה, עוצמתית ומכובדת.
ממש כמו... הדלת הזאת שנמצאת ממש מולה.
איב הרימה את מבטה ובחנה את אותה דלת היטב, כדי להיות בטוחה. היא העבירה את ידה על פניה ואיתה שובל קסום וכהה. כוחות הקסם שלה יאמרו לה האם זה המקום. ההילה שמכסה את החלק הזה מזכירה את ההילה- שלו- זה חייב להיות המקום.
המקום בו נמצא המלך ארתור, מושא נקמתה.
היא הרגישה רוח פרצים חזקה שפתחה את הדלת בסערה. באולם הגדול, במרחק ממולה, ניצבו שלושה כסאות זהב מלכותיים, בהם כנראה ישבו המלך, המלכה והנסיך באירועים החשובים. נברשת נרות גדולה האירה את הזירה מספיק. שטיח אדום וארוך קיבל את פניה כשעמדה בכניסה לשם. וילונות אדומים תואמים הוסתו לצדי החלונות מעליהם נתפסו והשקיפו אל הממלכה החשוכה שאורות הכפרים האירו כגחליליות בין עצי היערות הרבים שגדלו בה. הירח המלא סיפק אווירה איכותית לאותו רגע, ומשב רוח לילי קריר נכנס דרך חריץ באחד החלונות, והעביר באיב צמרמורת של מגע פיזי.
היא התקדמה בצעדים גדולים ורגועים על השטיח הרחב והארוך, והעבירה את מבטיה לכל הצדדים, בחיפוש אחריו בתוך מסך האפלוליות.
הוא חייב להיות שם, היא הרגישה אותו.
כן, היא הרגישה אותו. את חוד להב החרב העוצמתית על עורפה. היא שמעה את נשימותיו הרחוקות ואת ליבו שניתר בכוח בבית החזה שלו.
היא העלה על פניה חיוך רחב. היא אפילו הרשתה לעצמה לגחך, כי הרגע באמת הגיע.
"חסכת ממני את הטרחה לחפש אותך." הוא פנה אליה מאחור בקול קשוח ועבה, מנסה להישמע מרתיע ומאיים.
YOU ARE READING
מצוד הנבלים (ספר 3)
Fantasyבפקודת המלך ארתור, הממלכה התחלקה לשניים. חומה גדולה מפרידה כעת בין שני חלקים- הגיבורים בדרום והנבלים בצפון. בכדי למנוע מלחמה העלולה להתגשם, ההצעה תהיה מבטיחה לרבים. לא עוד פשעים, לא עוד ויכוחים- כל צד לעצמו. אך כמו בכל החלטה יש גם את המתנגדים לה, וב...
