פרק 35 | להיות עם בני האדם

122 18 13
                                    

כשרפאל ביקש ממנה לעשות לו טובה, רוז לא יכלה להתנגד ולומר "לא". היא אפילו לא חשבה מה תהיה הבקשה שלו ממנה, היא בכלל לא העלתה על דעתה שזה יהיה משהו שלא ימצא חן בעיניה, כי כל מה שיוצא מפיו מוצא חן בעיניה.

היא לא מתכחשת לכך, היא לא מסתירה את זה, והוא גם יודע. אז מה אם עד אותו בוקר לא נפגשו מעולם? הוא לא ידע שהיא קיימת ועליו היא רק שמעה... ואם אמה תדע בהחלט יהיה אסון... לא בדיוק עניין אותה הדברים האלה.

היא רוצה לרצות אותו, שיהיה שמח. זה כל מה שבאמת היה חשוב לה.

"איפה נמצאת נסיכת בת הים?" הוא שאל אותה תוך כדי התחלת מסעם בחוץ. למרות העוצר שהמלך הטיל, שלושתם- ת'אליה, רפאל והיא, יצאו מגבולות הארמון. זה היה רעיון שלו. מצא חן בעיניה האומץ שלו, הביטחון, החוצפה, העובדה שבכלל לא אכפת לו מהחוקים שקובעים לו. הוא יעשה מה שירצה לעשות. ההיפך המוחלט מפיה כמוה. פיות הן קשובות, פועלות לפי החוק, נאמנות, משתמשות בקסם שלהן למטרה אחת בלבד- לזו הנכונה. בדיוק ההיפך ממנו.

אולי האגדה נכונה, אולי הפכים באמת נמשכים זה לזה.

"נסיכת בת הים?" רוז שאלה בגבהמורמת.

"כן. אני חושב שקוראים לה אנה. אני צריך להחזיר לה את הקול שלה." הוא הסביר.

"הקול שלה?" רוז תהתה.

"לקחתי לה אותו מתישהו בתמורה לעסקה. אני לא צריך אותו יותר, הוא חסר תועלת."

"אז אתה מחזיר לה אותו בחינם? בלי לבקש דבר?" רוז שאלה, חיוך קל עלה על פניה. "זה נחמד מאוד מצידך."

רפאל הוציא מעצמו אנחה אדישה ומשך בכתפיו בתגובה. "אין לי סיבה להחזיק בו."

"לא חשבת לעשות עסקה חדשה?" רוז שאלה.

"לקחת ממנה משהו אחר בתמורה לקול שלה?"

רוז הנהנה. לזה התכוונה.

"לא. אין לה משהו שאני צריך." הוא ענה. "אני צריך להתחיל את העבודה שלי מחדש. לכן אני לא אמור להחזיק בכלום, מבינה?"

רוז הנהנה, ואז השתמשה בשרביטה הכחול ליצור חלון תצוגה של קסם שהראה היכן הנסיכה, אנה שמה, הייתה. היא ישבה על שפת הים הדרומי והשקיפה על האופק הכחול של אותו בוקר. אותו ים היה קרוב מאוד למגדל הפעמון, ארמון מלוכתה של המכונה רפונזל. שיערה האדמוני היה ארוך מספיק בשביל שקצותיו ישכבו על החול הצהוב שיודגשו בכהות, והיא נשענה על ברכי רגליה המקופלות בין זרועותיה. היא לא נראתה כנסיכת בת ים, לא היה לה זנב דג כמצופה.

"הו, יופי. היא לבד." רפאל אמר ונעלם עוד לפני שרוז הספיקה לשאול אותו למה זה חשוב.

"לאן הוא הלך?" ת'אליה התקרבה אל בת דודתה מעמדתה מאחור.

"המ," רוז נדמה. היא כיווצה את עיניה וחשבה עד שפצתה שוב את פיה. "בואי נבדוק." היא אמרה.

מצוד הנבלים (ספר 3)Where stories live. Discover now