מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 20 | הג'יני במנורה

"רגע, רגע, רגע," כריס עצר הכל, ופנה אל ואזירי בנוקשות. "אתה אומר שרג'י, סלוון ופאריס הם הילדים שלך ושל ג'יני?"

"כן." הוא השיב לו.

"אבל- אבל- איך?" הוא נהיה מבולבל.

"אתה לא רוצה שאני אפרט על זה." ואזירי קבע וצדק. "אבל זה לא העניין כאן. העניין הוא שאני יודע שהוא הלך לארמון, וכנראה גם השאר שהיו איתו."

"אז בואו נלך." אנג'י הציעה, והשאר הסכימו לכך.

"עוד לא." רפאל עצר בעדם, והם כולם תהו למה. "עדיין לא מצאנו את מה שבאנו לחפש." הוא הסביר.

"באנו לחפש משהו?" כריס שאל. הוא היה אבוד בעניין הזה בגלל הסיבה ההגיונית מאוד שרפאל לא סיפר להם למה הם עושים את מה שעשו, שלא לדבר על כך שאפילו לא אמר להם לאן הם הולכים מלכתחילה.
"סוג של. באנו למצוא משהו, בעצם." הוא הסביר לו, וכרגיל, המסתוריות שלו התחילה לעצבן אותו.
"מה- בדיוק?" כריס כיווץ את עיניו בפקפוק.

"הו, אני חושב שאני יודע מה." ואזירי נד בראשו ועיקם חיוך קטן. "אתה תחמן, גוץ לי." הוא העיר לרפאל.

"רק מנצל את ההזדמנות." הוא הודה. "אז...?" הוא כאילו ביקש את אישורו להתחיל לחטט.

"לך." ואזירי הרשה לו בטון אדיש וחלש. נראה היה שכאילו לא אכפת לו, או שפשוט היה מיואש מדי מניסיונות קודמים להניע את הבן שלו לעשות את מה שבוודאי הוא לא רצה שיעשה, עד שהחליט לסמוך על רפאל. בהחלט צריך להיות נואש כדי לסמוך עליו, הם יודעים.

רפאל גיחך בסיפוק והתקדם במהירות לתוך הבית. השאר הלכו אחריו, בעיקר כי הסקרנות לא הצליחה לתת להם לחכות שם בשביל לגלות מה עובר בראשו.

פייר נשאר עומד שם אחרון, למרגלות גרם המדרגות שהוביל לדלת הכניסה. הוא סובב את ראשו והסתכל לכיוונה, למעלה. הוא פער את עיניו בדאגה ובלע את רוקו בעקבות מה שראה שהחל לפצוע את המקום, ובקרוב מאוד גם יתקרב ויגיע. הוא חשק את שיניו ועיקם את פיו בחוסר ידיעה מה עליו לעשות, לאן לפנות.

"אתה בא?" אנג'י פנתה אליו. הוא הסיט אליה את ראשו וראה שחיכתה לו. חיוך עדין ניצב על פניה. היא הזמינה אותו להצטרף עם ידה.

פייר הנהן, אך עדיין לא היה בטוח. הוא התקרב אליה, ומבט מודאג על פניו.

"הכל בסדר?" היא קלטה אותו מיד.

הוא לא השיב לה, רק העביר לכיוונה מבט כדי שתוכל להבין בעצמה. הוא לא רצה לומר משהו שיהיה בעל מסר בטוח. גם ככה התעכב עם זה יותר מדי.

איימי צפתה ברג'י, סלוון ופאריס כשדיברו זה עם זה, וראתה שרג'י נכנס לחדר שליד הכניסה שלידו עמדו. הוא סגר אותה אחריו, כך שלא יוכלו לראות מה נמצא שם, ושלא יוכלו להתערב.