פרק 32 | זמן פינוקים

145 19 12
                                    

כל כך הרבה מבטים איב קיבלה מכולם ברגע שצעדה שוב במסדרונות ארמון הזהב כשכריס לצידה. היא לא יכלה להסתיר את החיוך של הסיפוק הרב שקיבלה מכך. כל המבטים, רובם חוששים, חלקם לא בטוחים מה הם חושבים על כך, כמעט כולם לא מאמינים למראה עיניהם, כולם גרמו לה להבין שהיה שווה להיכנס לצינוק רק בשביל הרגע הזה בלבד.

כריס ליווה אותה לחדר היועצים, כך הוא קרא לחדר עם השולחן העגול בו בדרך כלל התכנסו והמלך והכפופים לו במטרה לדון על ענייני היום שהוצגו לפניהם. הפעם היה ריק, כמובן, כי אם ארתור היה רואה אותה פנים מול פנים, מי יודע מה היה עושה מרוב הכעס שכבר הצליח להצטבר בו על התבוסה שלו נגדה.

היא התהלכה קדימה, עוד ועוד אל תוך החדר, התקרבה אל השולחן והפילה את עצמה לתוך אחיזת הכסא המפואר ביותר מבין כל הסובבים אותו.

"אה, זה, זה הכסא של המלך." כריס אמר לה בחוסר נעימות. "לאף אחד מלבדו אסור לשבת." והיא, תוך כדי שאמר לה זאת, הוסיפה להרים את רגליה ולהניח אותם בצורה מסוכלת על השולחן, מחייכת ונהנית מכל רגע בו הוא לא מסוגל לתת לעצמו להפריע לה במעשיה. "איב, בבקשה." הוא ניסה לבקש ללא הצלחה.

"אז, איפה המקלחת שלי? ואיפה האוכל שלי? למה הבאתם אותי לחדר הכלום הזה?" היא התחילה לברר לגבי דרישותיה. "אתה זוכר שאני לא אומר כלום אלא אם כן אקבל הכל, נכון?"

"נכון מאוד." הוא התקרב אליה בצעדיו הרכים. "הכל יבוא אלייך, לכאן."

חיוכה גווע לאט. "לכאן?" היא לא בדיוק הייתה מרוצה. "אתה מצפה שאתרחץ כאן?"

"יש בעיה?" הוא שאל, ואף נתן לעצמו לשבת על אחד כסאות היועצים שלצידה. חיוך קל עלה על פניו בעקבות תגובתה שדי שעשעה אותו.

"אתה כאן." היא אמרה. "אתה מצפה ממני להתפשט מולך?"

"אם אני לא טועה, את גרמת לי לעשות את אותו הדבר." הוא הזכיר לה.

"טוב, זה לא אותו הדבר, אתה יכול להסכים איתי."

"בכל מקרה," הוא המשיך בדבריו. "אסור לך להיות לבד, כחלק מהעסקה. ואסור לי להוריד ממך את העיניים, כי את עלולה לברוח."

"למה לי לברוח אם מה שאני רוצה נמצא כאן מולי?" היא שאלה, מבטה הודה שהיא זוממת דברים בתוך מחשבותיה. "אתה פרחח לא קטן, נסיך. איך זה שלא ידעתי על כך קודם?" היא חייכה.

"תיכנסי לפני שהמים יתקררו." הוא סימן לה עם ראשו להסתכל לאחור במקום להשיב לגינויים שלה, והיא הסתכלה וראתה את אמבט הזהב הגדול המלא במים שקופים וטהורים מחכה רק לה. היא התרוממה על רגליה והתקרבה אליו, ובדקה את האיכות שלהם. הם באמת היו מעט פושרים, תיכף יתקררו יותר ויהיו יותר כמו עינוי מאשר תענוג.

"הדבר הטוב בזה שאני פיה, נסיך," היא אמרה אליו והשליכה קרן אדומה אל המים שחיממה אותם מיד. "זה שהקסם שלי לא מרשה לי לסבול מדברים כאלה." היא חלצה את נעליה והסתכלה על כריס שעדיין ישב על הכסא שלו וחיכה לה. היא משכה את ידה לכיוונו והרימה את אצבעה, בצורה הזאת גרמה לו להעיף אות מבטו רחוק ממנה, וכשהחזיר אותו, היא כבר הייתה בתוך המים.

מצוד הנבלים (ספר 3)Where stories live. Discover now