מצוד הנבלים (ספר 3)

פרק 36 | אני צריך גיבור

שתי הפיות, רוז ות'אליה, מצאו מחסה מאחורי רפאל כאשר הוא בעצמו קפא בפחד מלראות את הזאב המדובר מול עיניו, קרוב אליו כל כך. המראה של בגדיו ופרוותו האפורים הספוגים בחלקם בדם הילדה ההיא לא סייע לאף אחד מהם להירגע. הוא בחן את ריחם המשונה באפו ובדק אותם בעיניי הפרא הצהובות שלו. הוא התקרב אליהם יותר, בא והסתובב מכל כיוון, ובשתיקה שלו הדאיג אותם מאוד.

"מה... שלושתכם עושים בחוץ בזמן שהמלך כלא את כולם?" הוא שאל. אף אחד מהם לא השיב לו. "אתם חייבים להיות אמיצים מאוד בשביל לעשות את זה." הוא חשף את ניביו בחיוך.

"אתה- אתה הולך... לאכול אותנו?" ת'אליה שאלה.

"הא, ת'אליה! אל תתני לו רעיונות!" רוז דרשה ממנה בבהלה.

"מצטערת." ת'אליה מלמלה בשקט.

"המ, לא." ווין, השיב, השיב להם בנוחות, והפתיע אותם כהוגן.

"לא?" רפאל התבלבל.

"אני שבע." הוא הסביר. "וחוץ מזה, זה לא יהיה כיף לחסל אתכם בבת אחת."

"שמח שאתה נהנה." רפאל החמיץ פנים.

"האם כיף זה לא חלק מהעניין?" הוא שאל אותו בפרט. "אני יודע שאתה מבין, עוץ לי גוץ לי."

"אל תנסה לגרום לי להזדהות איתך!" רפאל תבע. ווין צחק עליו.

"לגרום לך להזדהות..." הוא לגלג על מילותיו. "אני נותן לך סיבה לדעת למה."

"כן. זה מאוד מעניין אותי."

"זה צריך." ווין אמר. "כי אחרי שאסיים תצטרך סיבה טובה להסביר הכל." הוא פסע והתרחק מהם. "תמסרו למלך שאני כבר מחכה למרדף של שני הזאבים." הוא סטה ממקומו, ונעלם בריצה אל תוך היער הסבוך, והשאיר אותם שם לבד, לתהות לגבי מה שבדיוק התרחש.

"מרדף של שני הזאבים?" המונח נחרט במוחו של רפאל כי נשמע לו מוזר מאוד, אפילו בשביל הזאב הזה. הייתה לו הרגשה חזקה שזה לא היה סתם משפט שהוציא מעצמו, אלא רמז למה שהוא יודע. השאלה הייתה... מה הוא יודע?

"שנאמר למלך לגבי זה?" ת'אליה שאלה.

"לא." רפאל ענה לה. "עדיף לומר למישהו שאפשר לסמוך עליו."

חזרתם של רובין וטרנסט מביתה של רובי הייתה שקטה, שקטה מתמיד, בדרך כלל הם לא הרבו לדבר, והפעם בהחלט היו צריכים לשמור על ערנות מתמדת, אבל זו הייתה שתיקה ריקה שהסבירה הרבה. רובין ידע היטב שטרנסט לא נוהג להיות גס רוח בדרך כלל, שהוא לא מרבה לריב אם מטרה עיקשת עומדת לפניו. ההתנהגות שלו עם אן הייתה מוגזמת בשבילו.

"בבקשה, אל תעשה את זה שוב." רובין פתח לפתע בנושא מחדש.

"לעשות מה?" טרנסט ביקש להבין.