אני:״הידיים שלי...הן שורפותתת!!״
עומרי:״את חייבת להרגע מאי! תנשמי עמוק!!״
אני:״אני לא יכולה לנשום!!״
הידיים שלי שרפו כאילו הן עלו באש, נשמתי בכבדות ובאיזשהו שלב לא יכולתי יותר, ויתרתי. לאט לאט עצמתי את עניי ושמעתי את עומרי קורא בשמי בדאגה כמה פעמים.
דמיינתי את רועי מחזיק לי את היד ולא מרפה, איך הוא דואג לי ואיך הוא מעודד אותי. הבנתי, הבנתי שאני עדיין אוהבת את רועי. כל הזמן הזה שהייתי עם עומרי לא יכולתי להסתכל לרועי בעניים.
פתחתי את עניי וראיתי את רועי מחזיק לי את היד ועומרי מודאג... רועי רץ למעלה ונשארתי עם עומרי.
עומרי:״נרגעת?״
אני:״כן..בערך, איפה רועי?״
עומרי:״למה את צריכה את את רועי?״
אני:״תקשיב. אני לא יודעת איך להגיד לך אתזה..זה קשה גם לי.. אבל..״
עומרי:״מאי, אני יודע שאת אוהבת את רועי, זה בסדר לכי אליו..״
נתתי לעומרי נשיקה בלחי ורצתי למעלה בחיוך.
ראיתי אותו על המיטה עוצם את העניים, התקרבתי אליו ונישקתי אותו נשיקה קטנה על השפתיים והוא הרחיק אותי ממנו.
רועי:״לא לא לא לא! את עם עומרי! אני לא יכול לפגוע בו..״
אני:״רועי אני ל..״
רועי:״לא מאי! זה לא בסדר!!״
אני:״אבל..״
רועי:״דיי כבר מאי! אני לא יכול יותר!
אני:״אבל אני לא עם עומרי!!״ צעקתי וחייכתי.
רועי:״ולמה נישקת אותי?״
אני:״כי אני אוהבת אותך! תמיד אהבתי אותך! מהרגע הזה שראיתי אותך במרפסת עם ה׳שיחה׳ הכל כך מרתקת שלנו ועד לרגעים היפים שלנו ביחד, תמכת בי, עודדת אותי, וגם כשפגעתי בך סלחת לי ואתה חסר לי רועי..״
רועי:״תפסיקי לחפור כבר!״
