אני:״יאללה בוא״ פניתי לעומרי. כן, זה שניסה לחטוף אותי ולפגוע בי כמה פעמים, זה שפוחד ממני ויש לי את הכוח לשלוט עליו.
עומרי:״את לא אמרת לי לאן הולכים״ אמר ועצר.
אני:״אתה צריך לאמן אותי. יש לי כוחות חדשים אמרתי לך?״ אמרתי וחיכיתי מעט.
עומרי:״מה?! איך?! עוד כוחות?! איזה?!״ שאל ופתח את עניו לרווחה.
אני:״כאילו שלך אין הרבה כוחות, זה מה שמאפיין את הנבחר לא?״ אמרתי והמשכתי ללכת בעוד שעומרי עמד במקום.
עומרי:״כן...אבל...לא ככה מאי, את לא הנבחרת, את המפקדת..״
אני:״אני מהההה?!?״ צעקתי
עומרי:״ששש..אל תצעקי״ אמר והסתעל לצדדים.
אני:״טוב בוא כבר אנחנו צריכים לחפש את דניאל..״
איך אני המפקדת פתאום? מתי זה קרה??
הלכנו שעתיים ביער ולא מצאנו אותו או סימן לזה שהוא חי בכלל...
אני:״עומרייי!! עומרייי!!״ צעקתי כמה פעמים.
עומרי רץ אליי ושאל ״מה קרהה?! הכל בסדר?!״
הצבעתי לכיוון האדמה הקרה והוא גם ראה, הוא היה מופתע בדיוק כמוני, לא האמנתי שזה מה שנמצא אחריי שעתיים של הליכה ביער בחושך לבד. מצאנו את דניאל מחוסר הכרה כנראה. שמתי את ידיי עליו וקראתי בשמו כמה פעמים אבל הוא לא התעורר ולא ענה. עומרי הרים אותו ולקחנו אותו לבית. ראינו את רועי יושב על הספה בוכה ומרעיד את הרגל, העניים שלו..הן היו אדומות כלכך. מרוב העצבים הוא לא שם לב שנכנסנו ושעומרי שם את דניאל במיטה שלו למעלה.
רועי:״מה נראלך שאתה עושה הא?! אתה חוטף אותה שוב?! פגעת בה?! אני יהרוג אותך!!״ אמר לעומרי שעמד מולי ושתק.
אני:״תרגע רועי הוא לא עש..״ רועי קטע את המשפט שאמרתי ותפס בידי בחוזקה...
