רציתי ללכת לכיוון הדלת אבל משהו עצר אותי, זה היה רועי עם דמעות בעניים, הוא החזיק את הבטן שלו שהייתה מלאה בדם. נרגעתי והתחלתי לבכות, ידעתי שהכוחות שלו לא יעזרו, רק אני יכולה להציל אותו, זה תלוי בי, החיים של רועי תלויים בי!!
לקחתי אותו לספה וקעתי לו את החולצה, ראיתי פצע ענק, יותר גדול מהקודם. שמתי את ידיי על הפצע והתרכזתי, רציתי לעשות את מה שרועי עשה עם החתכים שלי, שלא ישאר כלום, לא צלקת ולא דם.
אני לא מאמינה שפגעתי בו, שוב, הוא לא מגיע לי. פרצתי בבכי וניסיתי עוד כמה פעמים, אך ללא הצלחה, הוא רק נאנח מכאב ועצם את עניו.
״לאא!! רועי!! תענה לי!! אל תירדם בבקשה רועי אני צריכה אותך!!!״ צעקתי כשקולי היה חנוק מדמעות. לא חשבתי פעמיים ונישקתי אותו, עניו נפתחו בפתאומיות והפצע נעלם. שמתי את ראשי עליו ואמרתי ״אני לא הולכת, רק בשבילך״. רועי נשק לראשי ונרדם, גם לשון היה פצע אבל קטן יחסית לזה של רועי אז רק ניקיתי וחיטאתי את הפצע ואז שמתי תחבושת קטנה עם חומר חיטוי.
למה אני כל הזמן פוגעת בהם?! הם חשובים לי!
אולי עומרי צודק, אני באמת פוגעת בהם, אני אסון.
הגיע הערב והתארגנו לשינה, רועי ושון עושים משמרות למטה ליד הדלת כדי שעומרי לא יכנס. שון היה ראשון לשמירה וכפי שאני מכירה אותו הוא לא יחזיק מעמד הרבה זמן. לקחתי תיק עם כמה בגדים והחבאתי בשירותים. רועי היה דיי הרבה זמן בטלפון, כנראה רצה לישון אחריי. ״לילה טוב מאמי״ אמרתי ונכנסתי למיטה, עשיתי את עצמי ישנה וחיכיתי שהוא גם ירדם. אחרי חצי שעה שמעתי נחירות והבנתי שזה רועי. יצאתי לשירותים והתארגנתי, ירדתי למטה וראיתי את שון ישן על הספה. לקחתי כסף מהמגירה ואת המכתב שדניאל השאיר ויצאתי.
אני:״יאללה בוא״ פניתי ל...
