רועי:״את יודעת מה? בואי נשתחרר ונלך לפארק...״
הגענו לפארק וראיתי כמה הוא חמוד כשהוא דואג לי.
אני:״יאללה מה רצית להגיד לי?״
רועי:״תקשיבי, יש שבט של אנשים שיש להם כוחות כמו שלי ושלך, אז לפני שקיבלת כוחות..אני הייתי הנבחר.״ לא הבנתי כלום!
אני:״מה זאת אומרת? ושאני קיבלתי את הכוחות אתה ירדת מהתפקיד הזה? מה זה בכלל הנבחר?״ צחקתי.
רועי:״זה אומר שיש לי את הכוחות הכי חזקים מכל השבט..״
אני:״נו, ומי עכשיו ׳הנבחר׳?״ פה כבר לא יכולתי להתאפק, פרצתי בצחוק מתגלגל..
רועי:״את״ הסתכלתי עליו והצחוק הפסיק, לאט לאט גם החיוך ירד ונשארתי רצינית.
אני:״אני לא רוצה להיות הנבחרת!!!״
רועי:״דיי מאי, תרגעי, זה לא כזה נורא...״
אני:״זה כן!! מה אני צריכה כוחות עכשיו?! אם לא היו לי את הכוחות האלה הייתי יותר מאושרת..״ והתחלתי לבכות.
רועי:״דיי מאיי!!!!״ הוא צעק ונבהלתי, אני לא מכירה את רועי ככה, הוא היה יותר עדין.
אני:״נמאס לי ממך כברר!!!״ צעקתי והלכתי לבית.
פתחתי את הדלת ובדקתי שאף אחד לא בבית, נעלתי את הדלת מלמעלה ומלמטה ועליתי לחדר, בדרך לקחתי סכין, רעדתי, לא האמנתי שאני יעשה את זה, המוות הוא לא הפתרון!!
שמעתי את הצעקות של רועי מחלון חדרי, ישבתי על המיטה והתחלתי לחתוך, הצעקות של רועי הפסיקו אך הבכי גבר, פתאום אני רואה את רועי עומד מולי ושם את ידו על החתכים, וכעבור חצי דקה של כאב רב החתכים נעלמו, אין צלקות ולא דם. הוא חיבק אותי עם דמעות בעניו.
רועי:״שלא תעזי לעשות אתזה שוב מאי, אני רציני איתך״ ופה כבר הדמעות השתחררו, רועי בכה.
חיבקתי אותו בחזרה ורועי השכיב אותי לישון במיטה, הוא נשכב לידי ושפתינו התקרבו...
