אני:״רועי..רועי..זה כואב לי תפסיק..״ הוא הידק את אחיזתו והמשיך לצעוק עליי, בכל שנייה שעברה הרגשתי את עצמותיי נשברות ומתרסקות וכך גם ליבי.
רועי:״למה נראלך שאת הולכת מבלי להגיד לי?! הא?! תעני לייי!!!״
אני:״דיי!! רועי!! תתאפס על עצמך! אתה הורג אותי!!״ צעקתי ועניי השתנו לצבע שמסמל את השנאה, הכעס והכאב, כן..זה הצבע האדום. הרגשתי שוב חזקה ושולטת, החזקתי את ידו השנייה ולחצתי אותה גם חזק. ״רועי, אני מפקדת. תעזוב אותי עכשיו!״.
איך שהוא שמע את זה הוא הסתכל בעניי ושיחרר את ידי לאט, אני גם נרגעתי וצבע העניים שלי חזר לצבע הנורמלי שלו וכך גם של רועי.
אני פוגעת בו יותר מידי, הוא גם פוגע בי וזה מתוך אהבה, היא לא יכולה להעלם אבל לפחות שתיפסק.
״רועי. חדר. עכשיו.״
עלינו לחדר והתיישבתי על המיטה.
אני:״רועי נמאס לי״ התחלתי שיחה לאחר כמה דקות של שתיקה.
רועי:״ממה נמאס לך?״ שאל בתמימות.
אני:״ממך, ממני, משון, עומרי, הכוחות..חסר?״ השפלתי מבט.
רועי:״דיי מאמי אנחנו נעבור אתזה ביחד...״ אמר כאילו לא קרה כלום לפני כמה דקות.
הוא רכן לנשיקה, הזזתי את הראש ומחיתי את הדמעה שזלגה לה באיטיות. ״חיימשלי הכל בסדר?״ שאל.
אני:״מה? כןכן..״ הססתי, הייתה שתיקה שבה זלגו להן הדמעות מעניי.
״אתה יודע מה?! לא, לא הכל בסדר. אתה פוגע בי ואתה לא שם לב. עומרי פוגע בי, שון, הכוחות האלה שיש לי...עכשיו אני לא יודעץ מה קורה עם דניאל..הוא יתעורר או לא? אתה יכול להגיד לי?! לא!! ואתה יודע למה?! כי אתה לא מכיר אותי אז אתה לא יכול להכיר גם אותו!! שכחת שאנחנו תאומים הא?! שכחת שגם לו יש כוחות?? שכחת שאם אני חושבת על משהו אני יכולה לשלוט על כולם ולראות אץ העתיד ולכעוס עד כדי כך שאני ישבור דברים!! אני רוצה להפרד רועי. זהו אמרתי את מה שיש לי להגיד עכשיו תורך.״ וניגבתי את הלחיים שלי שהיו ספוגות מדמעות.
רועי:״אפשר לפחות נשיקת פרידה?״
אני:״...
