עומרי:״של רן״
אני:״של מי?! מי זה רן?!״
עומרי:״טוב שבי זה יקח זמן״
אני:״מי. זה. רן?!״ אמרתי והדגשתי כל מילה. הייתי עצבנית.
עומרי:״טוב בסדרר!! בואי תהרגי אותי וזהו!!״
אני:״אם הייתה לי את ההזדמנות מזמן הייתי עושה אתזה. תתחיל לדבר ועכשיו.״
עומרי:״אוקיי. אני משבט אחר, כלומר אני הנבחר של השבט הזה כמו שאת הנבחרת של השבט שלך ויש לי מפקד...זה רן, הוא יכל להרוג אותי ואותך ביחד, הבנת...?״ הוא דיבר אליי כמו ילדה בת שנתיים שלא מבינה כלום.
אני:״חלק. למה הוא צריך אותי?״
עומרי:״הוא צריך את הכוחות שלך כדי שהוא יהיה עוצמתי יותר.״
אני:״מה אתה נורמאלי?! למה שאני יעביר לו את הכוחות שלי?!״ הוא עולה לי על העצבים יותר ויותר בכל שנייה שעוברת...
עומרי:״כי את חייבת, את לא יכולה להשתלט עליהם ואת תפגעי בך וברועי״.
למה נראלו שאני יפגע ברועי??! למה הוא חי בסרט?! הוא חולה נפש!!
אני:״אני לא!!״ צעקתי. ״אתה תראה שלא!!״ הוספתי והלכתי.
הלכתי לרועי ומשכתי אותו לכיוון הבית, שאר הבנים היו מאחורינו, הייתי ממש עצבנית!!
הגעתי לבית ואמרתי לבנים שיכנסו כי דניאל פה. הלכתי לחדרו של דניאל וראיתי מכתב על המיטה...
״אחות קטנה שלי, אני כותב לך אתזה עם דמעות בעניים. אני מנחש שכבר קיבלת את הכוחות שלך והכל בסדר.אז רק שתדעי יצאתי ליער, אני לא רוצה לפגוע בך עם הכוחות שיש לי, יבואונלך עוד כוחות בהמשך. אני גאה בך נבחרת שלי. אל תחפשי אותי בבקשה. אני אוהב אותך קטנה שלי, ביי. דניאל״
בכיתי, בכיתי המון. רועי שטף לי פנים ונכנס איתי לישון. דן, שון ואיתי עשו שמירות למטה בגלל עומרי ורן. שמעתי רעשים מלמטה באמצע הלילה ו....
