יום שישי 3 בנובמבר 1972 (התחלתי להוסיף תאריכים לא שמתי לב שהיא רשמה אותם בכלל)
יום הולדתו השלושה-עשר של סיריוס לא חל על הירח המלא, כפי שהיה ה-12 שלו.
הוא מעולם לא סיפר לאחרים על הדיבורים שאיתם הוא קיבל מרמוס - לא עד כמה שרמוס יכול לדעת, בכל מקרה - אבל הוא פעל קצת אחרת כלפי חבריו.
בעוד שלפני כן הוא התייחס לפעמים לרמוס כאל פרויקט מחמד קטן; נדהם בכל פעם שלופין הפגין מחשבה עצמאית; נראה שסיריוס לפחות פיתח רגישות מסוימת כלפי שני הקונדסאים המשניים.
נושא הקווידיץ' עדיין היה כואב, ולכן בבוקר יום הולדתו השני של הוגוורטס לג'יימס היה מספיק טקט כדי לא להציע סשן טיסה בצהריים. ארוחת הבוקר התחילה בסבב של 'יום הולדת שמח' בשיא קולם, כפי שהפכה למסורת עבור הקונדסאים עד עכשיו. הפוטרים שלחו לסיריוס סל ענק של שוקולדים, בעוד ג'יימס הזמין חצי מהקטלוג של זונקו כמתנת יום הולדת.
רמוס היה קצת נבוך למסור את המתנות שלו - כמה עותקים ישנים של Melody Maker ו-NME שהוא מצא במהלך הקיץ - אבל סיריוס היה נרגש; לאחד מהם היה ראיון עם מארק בולאן. הם בילו את רוב ארוחת הבוקר בהפיכת הדפים; שלושת הקוסמים טהורי הדם צוחקים מצילומי המוגלגים הסטטיים. רמוס המשיך להגניב מבטים אל סיריוס, תוהה אם הוא נראה אחרת עכשיו כשהיה נער.
רמוס רצה להיות בן שלוש עשרה במשך עידנים; זה נראה לו גיל מאוד בוגר, מפואר. הוא ידע שזה טיפשי לחשוב שאתה יכול להיות חדור באיזו חוכמה חדשה בן לילה, אבל זה בהחלט היה אבן דרך חשובה, איך שלא תסתכלו על זה.
סיריוס היה בהחלט מחזיק את עצמו בצורה קצת אחרת; רמוס היה בטוח.
לרוע המזל, הבוקר חסר הדאגות הסתיים שם.
כשהם סיימו את ארוחתם והתכוננו לקום לשיעור הראשון שלהם (היסטוריה של קסם) נחסם המעבר שלהם מהאולם. "סיריוס." אמר קול חמור.
נרקיסה בלאק עמדה מולם. בגיל חמש עשרה היא הייתה גבוהה יותר מכל ארבעת הקונדסאים. היא הייתה בחורה מושכת למדי, חשב רמוס; אם היה לה קצת צבע על הפנים. לא היה לה את המראה המטורף של אחותה הבכורה, והיא צבעה ויישרה את שיערה הארוך כך שהיה תלוי על יריעת פלטינה מהממת, שנצצה כשהיא תפסה את האור.
היא עמדה מולם בזרועותיה שלובות, רגולוס זועף לצדה. "סיסי." סיריוס הינהן לברכה. היא נרתעה, אך לא ייסרה אותו. "זה יום ההולדת שלך." היא אמרה.
"שקרנית איך עלית על זה?."
היא גלגלה את עיניה. נראה שגם אין לה את המזג של אחותה, מה שרמוס היה שמח לשמוע.
"אתה אמור לאכול איתנו הערב."
"בואו לשבת ליד שולחן גריפינדור אם אתם בהחלט חייבים." "לא." היא צמצמה את עיניה האפורות, "אמא שלך נתנה הוראות קפדניות. נאכל בפרטיות, בחדר המשותף של סלית'רין, כמו בשנה שעברה."
"לא!" סיריוס איבד את הבגרות החדשה שלו ופתאום נראה מאוד ילד, למעשה רקע ברגלו, "אני רוצה לאכול עם החברים שלי".
"אתה יכול לאכול איתם בכל זמן שתרצה." נרקיסה שמה, ידיה על מותניה. "ימי הולדת הם אירועים משפחתיים."
רגולוס הביט ברגליו, עדיין עומד מאחורי בת דודתו. סיריוס עדיין התעצבן, אבל לבסוף הנהן להסכמתו.
ג'יימס הניח יד על כתפו; מחווה לא מזיקה, אבל רגולוס הרים את מבטו והביטו בריכוז, כאילו הם עושים משהו רע.
הם החליטו שהיפגשו בארוחת ערב, שני הסלית'רין עזבו, והקונדסאים ישר אחריהם.
ג'יימס הביט בסיריוס, "מזל רע," הוא התנשא, "רוצה להבריז מהשיעורים?"
"לא," סיריוס הניד בראשו, "אני פשוט אקח איתי כמה פצצות זבל לארוחת ערב."
"אנחנו יכולים לראות אם לחש פצצת הזמן הזה עובד!״
סיריוס נעדר לזמן רב לאחר ארוחת הערב. ג'יימס פסע בחדר המעונות, בודק את שעונו כל כמה דקות ותוהה בקול אם הוא צריך ללכת ולעמוד מחוץ למרתפים ולצעוק.
"אנחנו צריכים להתחיל לעבוד על המפה שלך שוב, לופין," הוא אמר והעביר את ידיו בשערו (שכבר נראה קטסטרופלי), "שקקתגרום לכולם להופיע, כדי שנדע איפה הם נמצאים כל הזמן." "אנחנו רחוקים מזה," ענה רמוס ממיטתו, שם קרא ספר. "עדיין לא מיפינו אף אחד מהאגף המזרחי. אני יכול לעשות כמה בחג המולד."
"לא," ג'יימס עצר עדיין באמצע החדר, "אתה ובלק באים אלי בשביל חַג הַמוֹלָד."
רמוס בהה בו ובלע במבוכה, "ג'יימס, אני לא יכול, אתה יודע שאני לא יכול."
ג'יימס נופף בידו, ממשיך את צעדיו. "אני אסדר את הכל עם אבא, אל תדאג. ירח מלא בעשרים, בדקתי. כולנו יכולים להסתובב כאן עד אז ולצאת בעשרים ואחד." רמוס היה חסר מילים, אבל זה לא משנה.
ג'יימס החליט במהירות לאחר מכן ללבוש את גלימתו וללכת לחפש את סיריוס.
פיטר, באופן די צפוי, הלך אחריו, אבל רמוס נהנה מהספר שלו ושחרר אותם. הוא שכב על המיטה וחשב לשים תקליט.
ג'יימס ופיטר קראו לאסור על בואי (הזמר) עד סוף השנה, אבל אם הם לא היו בחדר...
בתחילת השנה רמוס כל כך התלהב מההתרגשות של סיריוס שהוא לא סיפר לו שהוא ידע הכל על זיגי אבק כוכבים - למעשה, כולם בעולם המוגלגים דיברו עליו כל הקיץ .
מתישהו באמצע יולי, רמוס ישב בחדר השעשועים אחרי ארוחתך הצהריים עם כמה מהבנים הגדולים יותר כדי לצפות בטופ אוף דה פופס.
הטלוויזיה שלהם עדיין הייתה שחור ולבן, אבל רמוס הרגיש כאילו ראה את ההופעה בצבע. דיוויד בואי לא היה דומה לאף אחד שלא ראה מעולם. כולם ישבו ובהו בפה פעור לרווחה כשהגבר הדק והזר למראה חצה את הבמה בבגד גוף טלאים. הוא היה חיוור כשלג, שערו היה ארוך מאחור, ודבוק בפראות למעלה, עיניו עצרו; אישון אחד גדול מהשני - הוא שם ממש איפור. רמוס רצה מיד להכיר אותו ולהיות הוא.
כשדיוויד כרך את זרועו סביב הגיטריסט הגבוה ובהיר השיער, בטנו של רמוס עשתה סיבוב מוזר, וכששני הגברים שרו לאותו מיקרופון, הלחיים שלהם צמודות זו לזו.
פתאום בא אחד מהעובדים המטפלים בסנט אדמונד. וכיבה את מכשיר הטלוויזיה. ״הומואים מגעילים״, הוא אמר, (מגעיל לשים כזה דבר בטלוויזיה כשילדים עשויים לראות את זה.)
רמוס חשב על זה יותר ממה שרצה. כששני הבנים האחרים חזרו, זה היה עם סיריוס לבן פנים. הוא נראה גרוע יותר ממה שהוא נראה בדרך כלל לאחר מפגש עם משפחתו; סגור וחסר שמחה לחלוטין. אפילו עיניו נראו קצת פחות בהירות, והפכו לאפור.
"מה קורה?" רמוס קם, מודאג.
"זה נורא." אמר סיריוס. "באמת, באמת נורא. שפל. הכי גרוע, הכי לא יעלה על הדעת... מחריד." הוא השליך את עצמו על מיטתו, עם הפנים כלפי מטה.
"הוא היה כזה מאז שמצאנו אותו בצינוקים", הסביר ג'יימס, "שום דבר מלבד שמות תואר". "שמות תואר סופרלטיבים". סיריוס תיקן, עמום מעט על ידי הכרית שלו.
"כן כן, אתה דרמטי," נאנח ג'יימס. הוא העביר שוב את אצבעותיו בשיער. הוא הולך להיות קירח לפני שיגיע לגיל שלושים, חשב רמוס. "רוצה לספר לנו למה?!" סיריוס התגלגל על גבו, בוהה בוילונות של מיטתו.
"אני מתחתן."
"מה?!" ג'יימס ופיטר נראו המומים בדיוק כמו רמוס, אז לפחות הוא ידע שזה לא נורמלי דבר קוסם.
"נרסיסה אמרה לי." הוא הנהן, עדיין בוהה במבט אטום כלפי מעלה, "בדרך כלל הם לא היו עושים שידוך עד שהייתי בגיל המתאים, כמו עם בלטריקס, אבל סיסי אומרת שהם החליטו ״להקדים תרופה למכה״ במקרה שלי". הוסיף בגלגול עיניים "שידוכים?!" ג'יימס נשמע נדהם, "למשפחה שלך עדיין יש נישואים מסודרים,?"
"כברור שיהיה לנו." סיריוס נאנח, "אצילי ביותר והעתיק ביותר, וכו' וכו'... הם רוצים לערוך את טקס האירוסין בקיץ הבא. אני אמור 'לכסות את הרעיונות שלי' בזמן לזה.. ברגע שאסיים את הוגוורטס נתחתן ספק שתוזמנו." "
זה מטורף! זה ימי הביניים! זה..."
"אמא שלי." סיריוס סיים.
"אממ," רמוס הרגיש מפריע, אבל סקרנותו גברה עליו, "עם מי אתה אמור להתחתן?"
סיריוס התיישב. "זה הפיתול בזנב של הדרקון" הוא אמר בכעס, "זה הקטע של אמא שלי", ("That's my mother's pièce de résistance )הוא ביטא יפה את הצרפתית, במבטא מושלם. אפילו בזעם האפל ביותר שלו יכול היה סיריוס בלק להכריז.
"מי?!"
"סיסי."
"מה?!"
"נרסיסה?!"
"בת דודך?!"
"נרסיסה בלאק?!"
סיריוס הנהן. המבט הסגור חזר לפניו והוא נשכב בחזרה. "כנראה שגם הם מחפשים לפקס אותה. אנדרומדה - אחותה, אתה יודע, היחידה הנורמלית - היא בהריון, לפי סיסי. הם סוגרים פינות, מנסים למנוע מעוד דם מלוכלך להיכנס פנימה. " "אבל חייבות להיות שם עוד בנות דם טהור," נימק ג'יימס, "וחשבתי שהיא והשרץ מאלפוי הזה יוצאים?"
"הם כן," סיריוס הנהן, "היא כועסת מזה כמוני."
"מה עם רגולוס?" ג'יימס שאל. הוא נראה כאילו מוחו עובד במרחק של מהר מאוד.
"מה איתו?" סיריוס אמר במרירות, "חושבים שהוא מחבב אותה במקום?"
"היא די יפה," אמר פיטר, בענווה. סיריוס נתן בו מבט שיכול לנפץ זכוכית. "היא בת דודה שלי, אתה בושה״
"בסדר," ג'יימס הרים יד סמכותית, "אין צורך לקרוא בשמות, אנחנו רק מנסים לעזור." רמוס לא יכול היה לראות איך בדיוק פיטר עוזר, אבל הוא נשך את לשונו ונתן לג'יימס להמשיך. "התכוונתי, רגולוס אמר משהו? הוא היה שם, נכון?"
"לא מילה." סיריוס נהם, ואיש לא הזכיר שוב את אחיו. "אוקיי." ג'יימס דחף את משקפיו במעלה אפו, "יש לנו עד הקיץ הבא. ויש לנו את נרקיסה בצד שלנו, תאמינו או לא. אז, הייתי אומר שזה לא חסר סיכוי."
"אתה לא יודע מה זה חסר תקווה עד שלא פגשת את אמא שלי." אמר סיריוס.
"והיא לא יודעת מה זה קונדסאי." אמר ג'יימס בתקיפות. "רבותי," הוא הביט בכל אחד בתורו. רמוס יכול היה לראות בדיוק מה מגיע. "יש לנו משימה חדשה".
