זכרי אותי

פרק 28 - קיץ בקנדה

״מה אני אעשה? אני מעריץ את האישה הזאת.״ בן משך בכתפיו ולא התרגש מדבריי, ״תכין לי גם, אני מצחצח שיניים ובא.״ הוא הוסיף ובאמצעות שתי אצבעות ידיו עשה צורה של חצי כוס.

מזגתי את המים שרתחו אל שתי כוסות הקפה השקופות, הדקות והנמוכות, וערבבתי את המים עם אבקת הקפה בעלת הריח החזק והטוב.

הנחתי את שתי הכוסות על השולחן במטבח, והתיישבתי על אחד הכיסאות, ממתין לשובו של בן.

״תודה רבה,״ בן אמר והרים את כוס הקפה שלו באוויר. ״לחיים.״ הוסיף ולגם מהמשקה המר בעונג.

״למה אתה קם כזה מוקדם?״ שאלתי כשהבטתי בשעון שהיה על התנור, והורה על השעה חמש בבוקר.
״יש בית ספר, אח שלי.״ בן אמר בפשטות והניח את כוס הקפה על השולחן בחזרה.
״שמתחיל עוד שלוש שעות.״ הזכרתי לו והבטתי בו בבלבול מוחלט.

״נכון,״ בן הסכים עם דבריי וחפן את הכוס בין שתי ידיו, אך לאחר כשניה העיף אותן ממנה כשהחום העז פגע בידיו. ״בדרך כלל אני עושה אימון קצר לפני, אבל בגלל שאתה פה וויתרתי עליו. שכחתי לכבות את השעון.״ הוא הסביר ורציתי לחנוק את גרונו בין שתי ידיי על כך שהתעוררתי לחינם.

״לא תכננתי ללכת לבית הספר.״ פלטתי לחלל החדר. ״אני לא יכול לדבר עם חן, עוד לא נגמר השבוע הדפוק הזה שלה. אין לי מה לעשות שם.״

״ללמוד?״ בן שאל כשקולו עדיין צרוד מהשינה, וניסה להרים את גבתו באופן כושל, כך ששתי גבותיו עלו מעלה יחדיו.

״אין לי כוח לזין הזה.״ פלטתי בבוז, הדבר האחרון שהיה לי סבלנות אליו זו מערכת החינוך בארץ ישראל.
״אתה לא אמור להשלים את כל הבגרויות שלך השנה?״ בן שאל והזכיר לי שבשבוע הבא אצטרך לגשת לשלוש בגרויות.

״כן, בשבוע הבא יש לי בגרות בעברית, ספרות ואנגלית.״ אמרתי ולגמתי מהקפה המריר והחם שנזל בגרוני, ורק מעצם הפעולה הזו הרגשתי ערני יותר. ״למדתי לכל הבגרויות כשהייתי בקנדה. במקום ללכת לבית ספר הייתי הולך לעבוד ובמקביל מלמד את עצמי את כל החומר שיועיל לי בארץ, ופותר בגרויות.״

״וואלה מרשים.״ בן אמר והרים את גבותיו בהתרשמות. ״אבל לא תצטרך לרענן את הזכרון שלך?״
״יהיה בסדר.״

הזמן עבר לאטו, והשעה הייתה רק שש וחצי בבוקר. נותרה לנו עוד שעה עד שבן תכנן שנצא לבית הספר, ואני תכננתי להבריז כבר בשעה הראשונה.

ישבתי על הכורסה במרפסת של בן, אשר השקיפה אל עבר הים. התגעגעתי לימים בהם אני וחן נהגנו להגיע לים, גם אם זה היה סתם בשביל לשבת על החוף, לא משנה באיזו עונה, כי חן כל כך אהבה את רחש הגלים.

״אני חושב שהגיע הזמן שנדבר.״ בן השתיק את מחשבותיי כשיצא אל המרפסת בזמן שכריך חביתה בידיו, והתיישב לצדי. מבטו היה רציני לחלוטין, נטול כל צל של הומור, והייתה לי תחושה שאני יודע מה עתיד להיגע.