נקודת מבט: דריו.
פתחתי את הדלת לחדר בסוף המסדרון הארוך.
שולחן ארוך היה באמצע שמשני צדדיו ישבו כל האנדרבוסים.
ניגשתי למקומי בראש השולחן, ודייגו התיישב בכיסא הצמוד לי, ממולו ניקו.
עוד לא התיישבתי.
״אני מבין שרציתם להתכנס, שמעתי שאתם דואגים.״ פתחתי וקולי היה נמוך ומאיים.
כל העיניים של הדודים שלי, וכמה אנדרבוסים שנשואים לבנות דודותיי היו עליי. היה זלזול במבט של חלקם.
זלזול שלא ארשה לו להשאר.
לא היה לי זמן להתעסק במחשבותיהם כלפיי כשהתעסקתי בהשארת המאפיה חזקה כמו שכולם מכירים, גם לאחר מות אבי.
אם אפשר לקרוא לו אבא, בכל מקרה.
לא שהוא עשה משהו, שלוש שנים לפני מותו הוא הפסיק לפעול כמו פעם. הוא בקושי הגיע לעינויים ולא רצה לסגור משלוחי סמים.
אני ודייגו היינו צריכים לעשות את הרוב, מאחורי הקלעים.
״אשמח להבין מה גורם לפחד שלכם.״ אמרתי והתיישבתי.
החדר היה שקט עד שאחד מדודיי,אח של אמא, ג'ובאני, פתח את פיו ללא מעט היסוס.
״שמענו שחייל ברטווה ירה בך. אתה בטוח שאתה קאפו חזק מספיק בגילך הצעיר? דריו, אמרתי לך שאני יכול לתפוס את מקומך עד שתהיה בוגר יותר.״ אמר ללא בושה.
״אני בטוח שאני קאפו חזק מספיק, לשאלתך. החזקתי את המאפיה מעל לשנה, וכרגע- היא בנקודת שיא. יש לנו שני משלוחי סמים בשבוע, המועדונים מכניסים המון כסף. אין סוף. אני לא חייב לכם שום הסבר לסיבה שבגללה נורתי.״ אמרתי, קולי נשאר רציני ויציב. מעביר להם חד וחלק מיהו הבוס.
״ומי שינסה להחליף אותי שוב..״
״אני בטוח שאתם לא רוצים לשמוע את ההמשך.״
דודי שישב ליד ג׳ובאני, מרקו, נראה מעוצבן. הוא אף פעם לא קיבל בברכה את העובדה שאני הקאפו. הוא אחיו הצעיר של אבא, ותמיד רצה את התפקיד.
הוא שונא את העובדה שקיבלתי את התפקיד שרצה כל כך הרבה זמן, והוא לא טוב בלהסתיר את זה. לא טיפלתי בזה מעולם כי הייתי עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים.
דחיתי את זה ליותר מידי זמן.
״אני חושב שירו בך בגלל שאתה לא מיומן מספיק.״ אמר מרקו והביט בי כאילו הייתי לא יותר מאשר מסטיק שדרך עליו.
״למשל, אם זה היה קורה לי, הבחור כבר היה מת.״ הוסיף, והרגשתי את העצבים משתוללים בעורקיי.
נעמדתי והלכתי לכיוון כסאו. לא מהר מידי וגם לא לאט.
מראה לו שאני רגוע.
עצרתי כשאני מאחוריו, והוא סובב את ראשו אל כיווני בבילבול.
הרמתי את גבותיי, מסמן לו לעמוד.
הוא נעמד כשהבעה מבולבלת על פניו.
גיחכתי כשהסתכל למעלה בשביל לראות את פניי. הוא הגיע לי רק עד לסנטר.
עטפתי את ידיי סביב צווארו, והוא מיד הרים את ידיו ושרט את זרועותיי.
״מי שיזלזל בי שוב,״ אמרתי ולחצתי על צווארו חזק יותר.
״יגמר כמוהו.״ הורדתי יד אחת מצווארו במהירות כשידי האחרת עדיין חונקת אותו והוצאתי סכין שהייתה חבויה מתחת לג׳קט העור, משסף את צווארו בתנועה חלקה. עיניו נפערו והוא ירק דם.
עזבתי את צווארו ואיפשרתי לו ליפול לרצפה ולהחנק מדמו בזמן שכולם בהו בו בשקט.
חזרתי למקומי, כאילו בגדיי לא רטובים מהדם שירק, כאילו שום דבר מיוחד לא קרה, והשענתי את ידיי על משענות הכיסא.
״יש שאלות?״
הבטתי אל עבר אחיי בשביל לנסות לקרוא את מחשבותיהם.
ניקו גיחך, לא מנסה להסתיר שכל העניין משעשע אותו. לעומתו, דייגו שמר על הבעת פניו נטרלית.
אף אחד לא אמר דבר, רק הביטו בי.
״מעולה. גמרנו כאן.״ אמרתי ונעמדתי. אחיי נעמדו אחריי ונגשנו אל פינת החדר.
״מי מספר לאשתו של מרקו?״ ניקו שאל מיד שהיינו מספיק רחוקים מהם.
״יום המזל שלך. אתה.״ אמרתי והוא שלח אליי מבט מעוצבן.
אף פעם לא הפריע לו לבשר לאנשים על מוות, אבל אני בטוח שהוא מעדיף לחזור לדירתו ולבלות עם מישהי שעוזבת בקרוב. האחות של אישתי.
״בסדר.״ ניקו אמר והנהנתי, מבטי עובר אל דייגו.
״תארגן שמישהו ישרוף את הגופה.״
״ססיליה תרצה לארגן לו הלוויה.״ דייגו אמר.
״רק בשביל תדמית. הבן זונה התעלל בה.״
״בסדר.״ אמר, לא מתנגד ושולף את הטלפון שלו מכיס מכנסיו.
YOU ARE READING
גבירת המאפיה
Romanceלילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפו...
