גבירת המאפיה

פרק 7 ❤︎

עברו כבר יומיים מאז השיחה האחרונה שלנו במרפסת. מאז, השיחות שלנו נעשו קצרות ומרוחקות יותר. הוא מתרחק ממני. אני לא יודעת מה לעשות.

אני לא יודעת אם אני אמורה לנחם אותו בגלל מה שסיפר לי. אולי זה יכעיס אותו? אולי הוא יחשוב שאני רואה אותו בתור מישהו חלש? אין מצב אבל, כי זה אומר שהוא מרגיש חלש. דריו ממש לא חלש מכיוון שהוא קאפו בגיל צעיר כל כך ושולט באנשיו במיומנות כזאת.

לקחתי נשימה עמוקה וירדתי במדרגות. היום קמתי ב4 וזה כמובן, העיר גם את דריו.
הוא נישק לי את המצח וליטף את גבי מעט עד שחזרתי לישון. מחווה קטנה כל כך בעלת משמעות עצומה.
הייתי כל כך עייפה. אני עייפה כבר הרבה זמן בלי קשר לשעות המגוכחות שאני קמה בהן. אני כבר הרבה זמן על סף שבירה, אם חושבים על זה לעומק. אני פאקינג שונאת להרגיש ככה. חלשה, מטומטמת שאני נותנת למשהו שקרה מלפני שנים לערער אותי ככה.
דריו אולי הרג את קאלום, אבל זה ממש לא לקח את הכאב.

למחרת קמתי ב8. דריו עדיין היה בבית ואמר שהוא הולך להראות לי את חדר הכושר שיש בסביבה.
״היי.״ אמרתי כשניגשתי למטבח ונשנעתי על האי.

דריו לא הגיב ושם שתי בקבוקי מים בתיק. לבשתי חולצת טריקו לבנה, חזיית ספורט שחורה מתחת וטייץ שחור קצר. דריו לבש מכנסי ריצה שחורים קצרים וחולצת טריקו שחורה.

כשדריו הפנה את מבטו אליי לאחר דקה, קצה פיו התרומם. ״את נראית מדהים.״ הוא אמר בזמן שמבטו חקר אותי.

״אני מניחה.״  אמרתי בשקט.
״מניחה? אני אצטרך להוציא לכל בחור מזוין את העיניים מהרגע שנצא מפה.״ אמר וגרם לי להסמיק.

נשכתי את שפתי התחתונה, מסתירה חיוך. הוא אומר את זה כי את שייכת לו. קול לחש בראשי. אני לא ציפיתי לנישואיי אהבה איתו אבל פאק, יהיה קשה לא להתאהב בו שכל מה שהוא עושה זה להיות עדין ונחמד. אני לא מטומטמת, אני יודעת שהוא ממש לא עדין ונחמד וקשת בענן ויוניקורנים מקיאים גלידה עם אנשים אחרים.

כשהגענו לחדר כושר שמתי לב לכמה גברים מביטים בי אבל לאחר מבט מדריו, הם מיהרו להסב את מבטם עד שחשבתי שהם שניה מלרסק את צווארם.

דריו עמד מאחוריי שעשיתי סקוואט והמשיך להביט בי גם כשהתאמן. אהבתי את תשומת הלב שלו. אני לא אמורה לאהוב אותה, לא בגלל מי שהוא או מי שאני כי אני אשתו אבל כי הוא ירסק לי את הלב. הוא לא יכול לאהוב. בכל פעם שדריו נחמד אליי, אני מתחילה להבין אותו יותר ויותר. אני לא רוצה להבין. הלוואי שיכולתי לראות אותו בתור המפלצת שאנשים רואים.

התבוננתי בעצמי בקיר המראה הגדול והאוזניות שלי אפשרו לי להתעלם מרעשי הרקע. אני לא רזה או מלאה. אני כן מתאמנת כבר תקופה, אבל גם אוכלת דברים לא בריאים לפעמים. אני אוהבת את הגוף שלי אבל לאחרונה.. אני מרגישה חרא. אני מרגישה כאילו הוא קיבל בדיוק את מה שרצה. עצמתי את עיניי בחוזקה ולאחר רגע הרגשתי את החמימות שהפכה למוכרת לאט לאט על מותניי. קפאתי לרגע אבל אז הרשתי לעצמי להתרכך. ״מה קרה?״ דריו מלמל באוזני. פקחתי את עיניי וסובבתי את ראשי כדי להביט בו. ״כלום, סתם.״ אמרתי בשקט.
״את בטוחה?״ הוא שאל.
״כן, דריו,״ אמרתי ושמתי את ידיי על ידיו שמחסות את מותניי. דריו הסיר את ידיו ממותניי בעדינות לאחר רגע. הבנתי את זה, הוא קאפו והוא לא יכול להראות רגשות במקום פומבי. לא שאני אומרת שיש לו רגשות כלפי, הוא סתם נחמד. מפלצות לא יכולות לאהוב.